לפסק הדין בעניין ב.ש נגד פ' ואח'
לפני פטירתו, מינה אביהם של התובעים את אחותו כאפוטרופסית על כספי פוליסת ביטוח החיים, אותם היתה אמורה האחות להעביר לילדיו בהגיעם לגיל 21, אך בהגיעם לגיל זה התברר כי הכספים 'נעלמו'. בית המשפט חייב את הדודה להשיב את הכספים, ובנוסף קבע כי בנק הפועלים הפר את חובותיו כלפי הילדים שכן התנהלותו אפשרה את העלמות הכספים.
התובעים הם אחים, אשר אביהם נפטרה בהיותם בני 12 ו 13. לטענתם, לאביהם המנוח היתה פוליסת ביטוח חיים, אשר הם היו המוטבים היחידים על פיה, ובצוואתו, מינה האב את אחותו למבצעת הצוואה וכאפוטרופסית לכספי ילדיו. לאחר פטירתו, קיבלה הדודה מחב' הביטוח שני שיקים בסך כולל של 332,860, אך כעבור פחות משנתיים, הועברו כל הכספים לסניף אחר של הבנק, וכשהגיעו התובעים לגיל 21 וביקשו לקבל את כספם, הודיעה להם הדודה כי הכספים אינם בידיה וכי אינה יודעת היכן הם.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום כנגד הדודה, ביתה ובנק הפועלים בו הופקדו הכספים דרשו האחים את השבת הכספים.
הדודה טענה כי כספי הביטוח יועדו לה כמתנה מאחיה, וכי לא הייתה כל כוונה למנותה כאפוטרופסית של התובעים, ואילו ביתה טענה, כי לא הייתה מעורבת כלל בניהול החשבון.
הבנק טען, כי הדודה לא מונתה כאפוטרופוס לרכוש ועל כן לא הייתה אפוטרופוס לרכוש כדין על כספי התגמולים, וכי החשבונות נשוא התביעה אינם חשבונות נאמנות אלא חשבונות עו"ש פרטיים, ולכן היה מנוע מלסרב לבקשות להעברת הכספים.
השופט רחמים כהן קיבל את התביעה נגד הדודה ונגד הבנק, וקיבל חלקית את התביעה נגד הבת.
ביחס לדודה נקבע, כי מחומר הראיות שהוגש עולה כי התובעים הם המוטבים על פי פוליסת הביטוח וכי הדודה קיבלה את הכספים לאחר שהתבקשה על ידי המנוח להעבירם לידי התובעים בגיל 21, אך למרות זאת, היא בחרה לעשות בכספים כרצונה, ולכן עליה להשיבם לידי התובעים. ביחס לביתה נקבע, כי זו היתה שותפה להוצאתם של 35,000 שקלים בלבד, ולכן אחראית להיעלמותו של סכום זה.
ביחס לבנק, נקבע כי אמנם הבנק לא קיבל לידיו העתק מצוואת המנוח או כל מסמך אחר מחב' הביטוח, אך 'חטא' בכך שהסכים להפקדת הכספים בחשבונות על שם הדודה כאפורטרופסית של כל אחד מהתובעים, למרות שבפועל לא היתה קיימת כלל יישות מסוג זה, ובכך למעשה יצר מצב בו ניתן "לעקוף" את ההגנה אותה יצרו המנוח וחב' הביטוח לכספי התובעים.
הבנק, כך נפסק, הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בכך שנמנע מביצוע בדיקה באשר למי שייכים הכספים בטרם הפקידם בחשבונה של הדודה ללא כל הגבלה, והתנהלותו היא שאפשרה למעשה את העברת הכספים לסניף אחר. בנוסף נקבע, כי הבנק התרשל בטיפול בהעברת הכספים.
"המקרה הנדון הוא אחד מאותם המקרים בהם צריכה הייתה להדלק "נורה אדומה" לעובדי הבנק. מדובר בכספים בהם מחזיקה, על פי השם בחשבון אפוטרופסית, כאשר תכנית החסכון נשברה לפני המועד, והכספים הועברו לחשבון שבמועד ההעברה, לא היה שייך ל"אפוטרופסית" ולא למי מהקטינים" כתב השופט וקבע כי במעשיו ובמחדליו, אפשר הבנק את נישולם של התובעים מכספם, ולכן עליו לפצותם.
לפיכך נקבע, כי הדודה והבנק ישלמו לתובעים 371,000 שקלים, וכי הדודה תשלם לבנק כל סכום אשר ישולם על ידו, וזאת בעקבות קבלת הודעת צד ג' שהגיש הבנק כנגדה. עוד נקבע, כי מתוך סכום זה תשלם בת הדודה 35,000 שקלים. הבנק והדודה חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט של 40,000 שקלים.
לפסק הדין בעניין ב.ש נגד פ' ואח'
למדור: בנקאות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.