בפני תביעה כספית על סך של 709,236 ש"ח, אשר עניינה כספי פוליסת ביטוח חיים אשר הייתה בבעלות אביהם המנוח של התובעים, ט. ב. ש. ז"ל (להלן -
המנוח) והתובעים היו מוטביה.
התובעים הם אחים. נתבעת 1 היא דודתם, אחות אביהם המנוח. נתבעת 2 היא בתה של נתבעת 1.
ביום 14.6.1998 נפטר המנוח ממחלת הסרטן. התובעים היו באותה העת קטינים, בני 12 ו-13. למנוח הייתה פוליסת ביטוח חיים בחב' הביטוח "אריה" והתובעים היו המוטבים היחידים על פי הפוליסה.
על פי צוואת המנוח, ירשו התובעים את מרבית רכושו. כמו כן נקבע בצוואה, כי יקבלו את נכסי העזבון עת יגיעו לגיל 21. נתבעת 1 מונתה למבצעת הצוואה. בהתאם לכך, הודיע המנוח לחברת הביטוח, במכתב מיום 5.4.1998, כי נתבעת 1 היא האפוטרופסית לכספי ילדיו.
לאחר פטירת המנוח התקבלו בידי נתבעת 1 שני שיקים מחברת הביטוח, בסך כולל של 332,860 ש"ח (כל שיק בסך 166,430 ש"ח), כאפוטרופסית של התובעים לעניין תגמולי הביטוח.
שני השיקים נפרעו ביום 22.1.1999 בסניף מספר 539, קרית בן גוריון של בנק הפועלים בע"מ, הוא נתבע 3 (להלן -
הבנק). השיקים הופקדו בשני חשבונות. האחד, תחת השם "
פ. ח. אופוט' של ר. ב. ש. " (חשבון מס' ***) והשני, תחת השם "
פ. ח. אופוט' של ב. ב. ש. " (חשבון מס' ***).
ביום 7.9.2000 או סמוך לכך הועברו כל הכספים משני החשבונות לסניף אחר של הבנק, לחשבון אחר שמספרו 179338. סך הכל הועברו 371,000 ש"ח. בעלות החשבון הן נתבעות 1 ו-2.
התובעים, אשר לא היו מודעים להעברת הכספים, פנו, עם הגיעם לגיל 21, לנתבעת 1, דודתם, בבקשה לקבל את כספם. נתבעת 1 השיבה לתובעים, כי אינו בידה וכי אינה יודעת היכן הכסף.
התובעים החלו בבירורים מול חברת הביטוח ומול הבנק. כתוצאה מבירורים אלו התברר להם המצב העובדתי כפי שתואר לעיל. מכאן התביעה להשבת כספי התגמולים.
התובעים טוענים נגד נתבעת 1 טענות של הפרת חובת נאמנות, גזל והפרת חובות חקוקות. כנגד נתבעת 2 טוענים התובעים, כי התעשרה שלא כדין על חשבונם וכי עליה להשיב לידם את הכספים ש"נעלמו" וזאת מכוח חוק עשיית עושר שלא במשפט. כנגד הבנק טוענים התובעים, כי התרשל בניהול החשבונות וכי הפר כלפיהם את חובת הנאמנות.
נתבעת 1 טענה בכתב הגנתה, כי כספי הביטוח יועדו לה כמתנה מאחיה, וכי לא הייתה כל כוונה למנותה כאפוטרופסית של התובעים, אלא "אפוטרופוס של המנוח על כספו" (סעיף 21 לכתב הגנה).
נתבעת 2 טענה, כי לא הייתה מעורבת בניהול החשבון, אשר נוהל על ידי נתבעת 1 וכי לבסוף, העבירה נתבעת 1 את הכספים מהחשבון המשותף לחשבון על שמה בלבד. לטענתה, לא הייתה לה כל סיבה לחשוד בכשרות פעולות נתבעת 1, מה גם שכל עוד הכספים היו בחשבון המשותף, לא נמשכו ממנו כספים. לטענתה, אין כל קשר סיבתי בין העלמות הכספים, כנטען, לבין פעולותיה.
לטענת הבנק, נתבעת 1 לא מונתה כאפוטרופוס לרכוש על פי דיני האפוטרופסות ועל כן לא הייתה אפוטרופוס לרכוש כדין על כספי התגמולים. החשבונות נשוא התביעה אינם חשבונות נאמנות, אלא חשבונות עו"ש פרטיים שנפתחו על ידי נתבעת 1. נתבעת 1 הייתה בעלת החשבונות ומורשית החתימה בהם. בהתאם למסמכי פתיחת החשבונות ובהעדר מסמך משפטי אחר ומכוח היחסים החוזיים בין הצדדים, היה הבנק מנוע מלסרב לבקשות נתבעת 1 להעברת הכספים. על כן טוען הבנק, כי אין הוא אחראי כלפי התובעים להעלמות הכספים. הבנק שלח הודעות צד ג' לנתבעות.
דיון בתביעה נגד נתבעת 1
נתבעת 1 הגישה תצהיר ואף התייצבה לחקירה, אך לא הגישה סיכומים, על אף היותה מיוצגת.
על פי כל חומר הראיות, ובמיוחד נספח ג' לתצהיר התובעים, המנוח ייעד בבירור את כספי התגמולים לשני בניו, התובעים. יתרה מכך, לתצהיר התובעים צורף "כתב תביעה וויתור" עליו חתמה נתבעת 1. באותו כתב וויתור מאשרת נתבעת 1 בחתימת ידה, כי היא האופטרופסית של התובעים וכי קיבלה עבורם, מאת חב' הביטוח, את כספי הפוליסה. על המסמך חתמה נתבעת 1 -
"פ. ח. כאפוטרופסית של הקטינים ר. ב. ש., ב. ב.ש" (נספח ו' לתצהיר התובעים).
האמור במסמכים אלו מוכיח בבירור, כי התובעים הם המוטבים על פי פוליסת הביטוח, את זכאותם לקבל את התגמולים ושולל לחלוטין את טענת נתבעת 1, כי הכספים יועדו לה כמתנה מהמנוח. טענה אשר אינה עולה בקנה אחד עם אף לא אחד מהמסמכים בתיק.
נתבעת 1 קיבלה לידיה את כספי התובעים, לאחר שהתבקשה על ידי המנוח להעביר את הכספים לידם עת יגיעו לגיל בגרות. תחת הנחיות המנוח, העדיפה נתבעת 1 לעשות בכספים כרצונה, ומשהגיעה העת להעבירם לתובעים, לא עשתה את שהיה מחובתה לעשות. נסיון להבין מה נעשה עם הכספים, לאחר שהופקדו בחשבון על שם נתבעת 1 בלבד לא צלח ולא ברור כיצד "התאדו" להם הכספים. מכל מקום, נתבעת 1 נטלה לכיסה את הכספים של אחייניה הקטינים. נתבעת 1 לא הייתה זכאית לכספים אלה ועליה להשיבם לידי התובעים.
דיון בתביעה נגד נתבעת 2