לפסק הדין בעניין יואב גדעון ואח' נגד עיריית בת-ים
עובדי עיריית בת-ים תבעו את העירייה, בטענה כי פוטרו שלא כדין, תוך אפלייתם מחמת גילם ובניגוד להסכמים קיבוציים. ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את העירייה בפיצוי.
מהנדס אזרחי, שני מצילים ומנהל אולמות ספורט שעבדו בעיריית בת-ים במשך שנים רבות ופוטרו, טענו כי העירייה יצרה בפניהם מצג, כאילו פיטוריהם היו חלק מפיטורי צמצום שנעשו במסגרת תכנית הבראה, זאת למרות שבפועל פיטרה אותם כיוון שהיו עובדים וותיקים כשבו בזמן הרחיבה את מצבת העובדים שלה.
לפיכך, הגישו תביעה כנגד העירייה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בה ביקשו את אכיפת העסקתם ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
עיריית בת ים טענה, כי נקלעה למצב כלכלי קשה שהתבטא בגרעון כספי בעטיו נדרשה ע"י משרד הפנים ליישם תוכנית הבראה שכללה בין היתר פיטורי עובדים. בשל כך ועל מנת לבצע את הליך הפיטורים על הדרך ההוגנת ביותר כלפי העובדים, טענה, ערכה הסכם עקרונות עם הסתדרות העובדים, שבו פורטו הליכי הפיטורים.
אלא שלטענתה, לאחר שיעדי תכנית ההבראה לא הושגו במלואם, נאלצה לפטר עובדים נוספים, בהם התובעים, ונוכח התנגדות ועד העובדים, הועברה הרשימה לועדה מיוחדת, אשר אישרה את פיטוריהם כדין.
מידור האוכלוסייה המבוגרת
השופטת נטע רות קבלה את התביעה בחלקה. נקבע, כי העירייה אכן נקלעה למצב כלכלי קשה ולגרעון כספי של כ-170 מיליון ש"ח שהצריך תוכנית הבראה שכללה גם פיטורי צמצום של חלק מעובדים. עוד נקבע, כי התובעים לא הוכיחו כי הפיטורים בוצעו משיקולים זרים ולא מטעמי צמצום, ובמטרה להוביל לחסכון משמעותי בהוצאות העירייה לאור הגירעון העצום אליו נקלעה.
עם זאת נקבע, כי אין חולק כי העירייה התחשבה בעיקר בשיקולי הוותק של העובדים, כשהעובדה שהיו עובדים וותיקים עמדה להם לרועץ, שכן עלויות השכר שלהם גבוהות מזו של עובדים צעירים יותר. בכך, קבעה השופטת, יש כדי להראות כי במאזן השיקולים של העירייה, עמדה הפליית התובעים מחמת גילם.
"מוצאים אנו להדגיש כי בהצדקה לאיסור האפליה מחמת גיל, המקופלת באמירה 'אל תשליכני לעת זקנה', טמונה הנחה בדבר המשקל הנכבד שיש ליתן לאפשרויות הקיום בכבוד של העובד המבוגר שפוטר מהבחינה הכלכלית, אך לא רק. שכן, באמירה זו מקופלת גם חשיבותה של הקבלה החברתית של האדם המבוגר, כאשר הזכות לעבוד מהווה נדבך אחד וחשוב מנדבכיה של אותה קבלה חברתית", כתבה השופטת והוסיפה, כי ישנה תחושה כי מידור האוכלוסייה המבוגרת מהחיים החברתיים בישראל הולך וגובר וכי דווקא עבור האדם המבוגר ישנה נפקות חשובה מאין כמוה לקישור בינו לבין ההווייה החברתית והכלכלית באמצעות העבודה.
לאחר שהשופטת דחתה את בקשת העובדים לשוב לעבודה, בקובעה כי הם קיבלו תנאי פרישה מיטיבים, הורתה לעירייה לפצות שלושה מהתובעים ב 30,000 שקל כל אחד, ואת התובע הרביעי ב 25,000 שקל. הוצאות לא נפסקו.
לפסק הדין בעניין יואב גדעון ואח' נגד עיריית בת-ים
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.