הרופא שב לישראל כדי לבצע התמחות בפתולוגיה שתזכה אותו במענק "מקצוע במצוקה". הממונה על השכר קבע שהוא לא זכאי למענק אך ביהמ"ש חשב אחרת.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעתו של רופא לקבלת מענק התמחות ב"מקצוע במצוקה" – המצוי במחסור של כוח אדם – מכוח הסכם קיבוצי שנחתם באוגוסט 2001 בין הממשלה לבין ההסתדרות הרפואית. השופטת מיכל נעים דיבנר פסקה כי "החלטת המדינה שלא להעניק לתובע את המענק הינה החלטה בלתי סבירה, המנוגדת לעקרונות שהמדינה עצמה התוותה".
לפני כ-7 שנים חתם הממונה על השכר דאז על מסמך הסכמות בין הממשלה לבין יושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל בנושא "מענקים לפריפריה ולמקצועות במצוקה". מטרת המענקים הייתה לעודד רופאים להתמחות במקצועות המוגדרים כ"מקצועות במצוקה" בפריפריה. תנאי הזכאות וסכומי המענקים פורטו במסמך.
הרופא – בעל רישיון לעסוק ברפואה בישראל משנת 2006 – החל באותה שנה את התמחותו ברפואה פיזיקלית בבית החולים שיבא. כעבור שנה הוא פוטר מתפקידו והמשיך לעבוד בבית החולים כ"תורן חוץ", עד שב-2009 החליט לשוב לאוקראינה.
במהלך שהותו שם נודע לרופא על האפשרות לקבל מענק עבור ביצוע התמחות במקצועות במצוקה. על כן הוא שב לישראל ובאוקטובר 2013 החל התמחות בפתולוגיה בבית חולים "וולפסון". בינואר 2016 הוא פוטר. ניסיונותיו להשלים את ההתמחות לא צלחו והוא החל לעבוד כרופא שאינו מומחה.
בתביעה שהגיש בספטמבר 2015 נגד משרד הבריאות, הרופא טען כי כבר בנובמבר 2013 הוא הגיש בקשה לקבל את המענק בגין התמחות ב"מקצוע במצוקה" – שחולק על ידי משרד הבריאות בשתי פעימות. אלא שהממונה על השכר במשרד האוצר השיב לו שהוא לא עומד בתנאים לקבלת המענק. זאת, משום שבמועד ההחלטה על מתן המענקים התובע כבר היה במסלול להתמחות ב"מקצוע מצוקה", כך שלא ניתן לומר שהחליף את תחום ההתמחות כתוצאה מעידוד משרד הבריאות.
לטענת התובע, הוא עמד בכל הקריטריונים לקבלת המענק כפי שפורטו ב"מסמך המענקים" ולפיכך הוא זכאי למענק בסך של 200 אלף שקל. לדבריו, הוא לא החליף התמחות אחת באחרת אלא בחר מחדש להתמחות בפתולוגיה מספר שנים אחרי שהפסיק את התמחותו בשיקום.
מן העבר השני, המדינה טענה שמסמך המענקים הוא בגדר מכתב חד צדדי מטעם הממונה על השכר וככזה אין לו מעמד מחייב. לטענתה, מאחר שמדובר בהטבת "מענק מותנה", אין להתערב בשיקול הדעת של הממונה על השכר שהחליט כי הרופא לא עומד בתנאים לקבלת המענק.
פעל בתום לב
השופטת מיכל נעים דיבנר ציינה שהמכתב עליו חתום הממונה על השכר בנושא המענקים נחשב ל"פרי של הידברות שהתקיימה בין הצדדים", וקבעה שמעמדו של המסמך הוא כשל הסדר קיבוצי מחייב.
לאחר שבחנה בעיון את מסמך המענקים ותנאיו, השופטת קבעה שהתובע עמד בכל הקריטריונים שצוינו בו כיוון שהחל את התמחותו השנייה לאחר ינואר 2011 וחתם על כתב התחייבות בהתאם לנוסח שהוסכם במסמך.
השופטת הבהירה שהתובע פעל בתום לב והסתמך על המידע שפורסם לציבור המתמחים. מאחר שבתקופת התמחותו הראשונה המקצוע שבו התמחה עדיין לא הוגדר כ-"מקצוע במצוקה", השופטת דחתה את טענת המדינה כי הוא החליף בין 2 "מקצועות במצוקה", וקבעה כי הוא זכאי למענק.
על כן, השופטת קבילה את התביעה במלואה ופסקה לתובע פיצוי בגובה המענק שהובטח לו בסך 200,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דיני עבודה גדעון רובין
- ב"כ הנתבע: עו"ד גדי שילה, עו"ד ג'וזף עזיזיאן
עו"ד אסתי עוקב
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין