אף שחתמו על ויתור: רוכשי דירה יפוצו על האיחור במסירתה

רוכשי פנטהאוז במודיעין הותמו על מסמך שלפיו אין להם טענות ביחס למועד המסירה. בית המשפט הבהיר שאם הם לא קיבלו גמול כלשהו עבור העיכוב - המסמך חסר משמעות

בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי לרוכשי דירה על איחור של עשרה חודשים במסירתה, וזאת חרף העובדה שהרוכשים חתמו במעמד המסירה על מסמך שאומר כי אין להם טענות כלפי היזמית, חברת "ארזי הנגב". השופט עדי הדר קבע שבהעדר תמורה שנתנה היזמית לרוכשים עבור חתימתם על כתב הוויתור - המסמך חסר תוקף.

הרוכשים התקשרו עם חברת "ארזי הנגב" לרכישת דירת הגג היחידה במיזם דיור בשכונת נופים במודיעין – פרויקט הכולל חמישה בניינים בני ארבע קומות כל אחד. במסגרת הסכם המכר התחייבה היזמית למסור לרוכשים את החזקה בדירה תוך שנתיים ממועד החתימה או ממועד קבלת היתר הבנייה למיזם, המאוחר מביניהם. בהקשר לכך טענו הרוכשים שקיבלו התחייבות להוצאת היתר תוך חצי שנה ממועד החתימה.

אלא שעם קבלת ההיתר נדהמו הרוכשים לגלות שהוא אינו כולל את דירתם. לדבריהם רק בחלוף כמעט שנתיים ממעמד החתימה נתקבל אישור ועדת התכנון לבניית דירתם ("ההיתר השני"). בסופו של יום טענו התובעים כי דירתם נמסרה להם באיחור של עשרה חודשים, וגם זאת – ללא מטבח, תריסים, ברזים ומרכיבים חיוניים נוספים.

לשיטת הרוכשים התנהלות הנתבעת בסיפור הייתה מתחת לכל ביקורת ומצדיקה לפצותם באופן ניכר.

לעומתם טענה "ארזי הנגב" כי הוסכם למעשה בין הצדדים שתקופת האיחור נספרת ממועד קבלת ההיתר השני, ומכאן שהיא לא איחרה אפילו יום אחד במסירת הדירה. מכל מקום, הנתבעת הפנתה לפרוטוקול המסירה עליו חתמו הרוכשים, לפיו הם מוותרים על זכויותיהם לעניין מועד המסירה. יוצא, לשיטת היזמית, שהיא לא חייבת להם כלום. 

אין "היתר שני"

השופט הדר דחה את טענת היזמית לפיה יש למנות את התקופה החוזית למסירת הדירה מרגע הוצאת ההיתר השני. "הפוך תהפוך בחוזה ולא תמצא בהסכם התייחסות לשני היתרים שונים, כאשר ההיתר השני בזמן הוא כביכול המועד הקובע לצורך מניין הזמן", כתב. לפיכך קבע השופט שתקופת האיחור נמדדת ביחס למועד הוצאת ההיתר הראשון, ההיתר לבניית הבניין. 

הוא הוסיף כי כתב הוויתור עליו חתמו הרוכשים במעמד מסירת הדירה חסר תוקף. על רקע עדות התובע, לפיה חתם על המסמך בטעות ותחת לחץ היסטרי, הבהיר השופט שלא היה מקום להחתמתו מבלי להעניק לו פיצוי חלופי לזה הקבוע בחוק. לנוכח האמור קבע השופט שעל היזמית לפצות את הרוכשים ב-94,250 שקל בגין האיחור.

בתוך כך דחה השופט את בקשת היזמית לקזז מהפיצוי כספים שלכאורה חייבים לה התובעים, בין היתר הפרשי הצמדה וריבית בשל איחור בתשלום התמורה על הדירה. הוא כתב שהיזמית גרמה במו ידיה ל"עיכוב" בתשלום כאשר הנפיקה לרוכשים שוברי תשלום באיחור, חרף תחנונים מצדם לקבל את השוברים לפני כן.

בנוסף לפיצוי על האיחור, חייב השופט את הנתבעת לשלם לרוכשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד רם גליצה
• ב"כ הנתבעים: לא צוין בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין