יפרח ואח' נ' ארזי הנגב ייזום ובניה בע"מ

לפני ביהמ"ש תביעת רוכשי דירה לפיצוי בגין הפרת הסכם עקב איחור במסירה.

הגשת כתבי טענות וראיות, דיונים והגשת סיכומים

1. התובעים הגישו ביום 9.12.21 כתב תביעה בו ביקשו לחייב את הנתבעת, ממנה רכשו דירה על פי חוזה מכר מיום 26.11.17 (להלן: "החוזה") לשלם להם פיצוי בסך של 338,500 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה, לאחר שקיבלה ארכה, ביום 16.3.22. ביהמ"ש נתן ביום 13.5.22 צו להגשת ראיות. התובעים הגישו ראיותיהם, לאחר שקיבלו ארכה, ביום 7.6.22 והנתבעת, לאחר שקיבלה ארכה, ביום 30.6.22. הדיון הראשון התקיים ביום 20.9.22. ביהמ"ש קבע התובענה לשמיעת ראיות. הדיון השני התקיים ביום 13.3.23. נחקרו המהנדס יגאל שגיא, התובע ומר אורן שריקי (להלן: "אורן" מטעם הנתבעת). לבקשת הנתבעת ביהמ"ש לא עמד על סיכומים בעל פה מיד לאחר סיום החקירות. התובעים הגישו סיכומיהם ביום 7.5.23, הנתבעת ביום 18.5.23 והתובעים הגישו סיכומי תשובה ביום 22.5.23.

    

   דיון והכרעה

2. על ביהמ"ש לקבוע האם על הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה ואם כן, מהו סכום הפיצוי, והאם יש לקזז פיצוי לטובת הנתבעת עקב איחור בתשלום התמורה.

    

   להלן דיון במחלוקות:

    

   האם על הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה?

3. התובעים טענו בכתב התביעה כי רכשו בחוזה את דירת הגג היחידה, דירה מס' 7 בבניין מס' 5 במיזם שהקימה הנתבעת בשכונת נופים במודיעין, פרויקט בן 5 בניינים של 4 קומות כ"א (להלן: "הדירה"). עוד טענו, שעל פי הוראות החוזה (סעיף 19) התחייבה הנתבעת למסור להם את החזקה בדירה תוך 24 חודשים ממועד החתימה או ממועד קבלת היתר הבניה למיזם, לפי המאוחר מביניהם. עוד טענו, שעובר לרכישה ובמסגרת המו"מ, הבטיחו נציגי הנתבעת לרבות סמנכ"ל החברה, ארז, כי תכנית המיזם, אשר צורפה לחוזה- הכוללת את כל הקומות והדירות של המיזם- תוגש בסמוך למועד הרכישה וכי היתר בניה למיזם יתקבל לכל המאוחר, תוך 6 חודשים מיום החתימה. עוד טענו, שעל סמך הבטחות ומצגים אלו הם חתמו על החוזה ואף ביצעו, במעמד החתימה, רכישה נוספת של מוצרים נלווים כגון מטבח, כלים סניטריים, ברזים וכיו"ב, דרך ספקי הנתבעת. עוד טענו, שהנתבעת לא קיימה את הבטחותיה והיתר בניה התקבל ביום 26.11.18, קרי בחלוף 3 חודשים מהמועד המובטח וכי עם היוודע הדבר, הם פנו לאגף ההנדסה בעיריית מודיעין כדי לעיין בהיתר הבנייה שהתקבל. או אז, טענו, נדהמו לגלות כי היתר הבניה של המיזם- בניגוד להבטחות הנתבעת- ניתן עבור 3 קומות ו- 6 יח"ד בלבד, כשדירתם- דירה מס' 7- אינה נכללת בהיתר.

   עוד טענו, שהנתבעת במקום להשיב בצורה עניינית ולתת הסבר מדוע דירתם אינה חלק מההיתר שהתקבל, סברה- שהדרך הנכונה ביותר, היא לאיים עליהם בביטול החוזה. עוד טענו, שלבד מכך שמדובר בהתייחסות מקוממת בלשון המעטה, מי שקורא את תשובת ב"כ הנתבעת יכול להתבלבל ולהסיק כאילו בחוזה ישנו סעיף שמתיר לצדדים לבטל את ההסכם בנסיבות שבהן – טרם ניתן היתר בניה לדירה. עוד טענו, שמדובר באיומי סרק, בטענת כזב שצצה פתאום במטרה להוליך שולל ולהטעות וכי בניגוד לטענת הנתבעת, אין בהסכם המכר ולו מילה אחת על "היתר לדירה" ספציפית. הסכם המכר קובע, טענו, ברחל ביתך הקטנה, כי מועד המסירה החוזי יהיה 24 חודשים ממועד קבלת "היתר הבנייה לפרויקט" כולו.

   עוד טענו, שאיומיו של ב"כ הנתבעת הספיקו, בזמן אמת, כדי להרתיע אותם מלעמוד על דרישותיהם המוצדקות, מהחשש שהנתבעת באמת תפעל לביטול ההסכם. עוד טענו, שרק ביום 26.6.19 התקבל אישור ועדת התכנון לתכנית שינויים להיתר המקורי, במסגרתו ניתן אישור ל"תוספת קומת מגורים נוספת והגדלת מספר יחידות הדיור מ- 6 ל- 7 יחידות דיור". עוד טענו, שביום 12.7.20 הודיעה הנתבעת לרוכשי הדירות לרבות, להם, כי עבודות הבנייה מתעכבות וכי הן תסתיימנה עד לסוף השנה האזרחית (31.12.20) בשל משבר הקורונה, אלא שגם ממועד זה היא חרגה, והם קיבלו את דירתם ביום 20.6.21, בחלוף 10 חודשים מהמועד החוזי הקובע. עוד טענו, שבמועד מסירת החזקה הם קיבלו את דירתם ללא מטבח, תריסי חלונות, ארונות אמבטיה, כלים סניטריים, ברזים וכו', וזאת חרף העובדה שהמוצרים הנ"ל הוזמנו מספקי הנתבעת. בנוסף לכך, טענו, במועד קבלת המפתח, היו עבודות החשמל רחוקות מסיום וכי הדבר לא רק היווה סכנה להם וילדיהם, אלא שכתוצאה מליקויים שנבעו בסלילת קווי החשמל, הם נאלצו לבצע על חשבונם עבודות גבס להנמכת התקרה בעלות נוספת. עוד טענו, שהנתבעת ניהלה מו"מ בחוסר תום לב קיצוני, הפרה באופן מתמשך את החוזה, איימה בביטולו מטעמים לא עניינים שנועדו לכסות על מחדליה ולבסוף השתמשה בטענות אלו כדי להתחמק מחובתה לשאת בפיצויים הסטטוטוריים עבור החודשים בהם חרגה מהמועד החוזי הקבוע. התובעים טענו שהם זכאים לפיצויים מכוח חוק וכי על פי חוות דעת מומחה, סכום דמי השכירות הראויים של דירתם עומד על סך של 13,000 ₪. בהתאם לכך, טענו, חישוב הפיצוי הוא כדלקמן: בעבור 8 חודשי האיחור הראשונים הם זכאים לפיצוי בשיעור של 1.5 כפול דמי השכירות הראויים, קרי בסך של 156,000 ₪, ובנוסף לפיצוי עבור חודשיים נוספים בשיעור של 1.25 כפול דמי השכירות הראויים, קרי בסך של 32,500 ₪ ובסה"כ הם זכאים לפיצוי כולל בסך של 188,500 ₪ בגין עילת תביעה זו.