האם טענה כי היא נושאת ברוב נטל הטיפול בבן והדבר גובה ממנה מחירים פיסיים ונפשיים. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע שהאב עומד בזמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין
השופטת עידית בן-דב ג׳וליאן דחתה לאחרונה תביעה לשינוי הסדרי שהות שנקבעו בהסכם גירושין. את התביעה הגישה אם לילד עם צרכים מיוחדים נגד אביו. האם ביקשה להפעיל סעיף בהסכם בו נקבע כי בהעדר מסגרת הצדדים יחלקו זמני שהות שווים. השופטת קבעה שמכיוון שהבן (שעבר את גיל 21) נמצא במסגרת תעסוקתית הסעיף לא חל, וכי האם גם לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי.
בני הזוג הם הורים לילד שאובחן כסובל מפיגור שכלי ועיכוב התפתחותי קשה, והוכר כנכה בשיעור 100%.
הצדדים חתמו על הסכם גירושין במרץ 2017 וההסכם קיבל תוקף של פסק דין. במועד חתימת ההסכם הבן היה קטין ובני הזוג התייחסו לחלוקת זמני השהות והטיפול בו עד גיל 21 והחל מגיל זה, בהתאם למסגרת בה הוא שוהה.
התביעה הוגשה לאחר שמלאו לילד 21 שנה. האם עתרה להפעיל את אחד הסעיפים בהסכם בו נקבע כי בהעדר מסגרת לילד הצדדים יחלקו שווה בשווה את נטל הטיפול בו והשהות עמו.
מספטמבר 2020, כשמלאו לבן 21 שנה, הוא שולב במסגרת תעסוקתית בה הוא שוהה בכל יום עד השעה 15:00 ללא ימי שישי. האם טענה כי לא מדובר ב״מסגרת״ לפי הסעיף שכן הכוונה הייתה למסגרת חוץ ביתית מלאה. בנסיבות אלה לדבריה, על הצדדים לחלוק זמני שהות שווים אך האב שוהה עם הבן פעמיים בשבוע מ-16:00 ומשיבו לביתה ב-20:00. בנוסף, אחת לשבועיים הוא שוהה עמו מיום ה׳ עד יום א׳ בצהריים.
האם צינה כי מאז פרידת הצדדים היא נושאת בעול הטיפול בבן באופן בלעדי ובאינטנסיביות רבה. לדבריה, היא מצויה באפיסת כוחות, נוכח רגרסיה שנגרמה לאחרונה בהתנהגות הבן, הבאה לידי ביטוי באלימות כלפיה וכלפי אחיו הגדול והמטפלת הצמודה.
האב טען כי אין שינוי בנסיבות מאז נחתם ההסכם. לדבריו, הוא מקיים את זמני השהות שנקבעו בהסכם ואין להפעיל את הסעיף אליו מפנה האם מכיוון שהבן נמצא במסגרת.
לשון ההסכם
השופטת עידית בן-דב ג׳וליאן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחתה את התביעה. היא ציינה שהצדדים בחרו שלא להגדיר בהסכם את סוג המסגרת, ואין כל אינדיקציה על פי לשונו הפשוטה של ההסכם כי כוונתם למסגרת חוץ ביתית לאחר גיל 21.
לדבריה, בחירת הצדדים שלא להשתמש במונח מסגרת חוץ ביתית לצורך חלוקת זמני הטיפול בבן, אף שהם עשו שימוש במונח בסעיף אחר, מחזקת את גרסת האב לפיה הצדדים לא התכוונו לדיור מוגן במסגרת חוץ ביתית דווקא.
זאת ועוד, במהלך ניהול ההליך הסכים האב להרחיב את זמני השהות של הבן עמו ללינה בימי שלישי באמצע השבוע. בנוסף ניתן לשלבו במסגרת הנוכחית ביום ארוך עד השעה 18:00.
השופטת קבעה שהתובעת גם לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי בהתנהגות הבן או במצבו. היא קיבלה את גרסת האב כי לא חל שינוי לרעה בהתנהגות הבן וכי יש אף הטבה מסוימת לאחר שהחל להשתמש בקנאביס רפואי.
בנוסף, סיכמה השופטת, המצב הקיים בפועל בחלוקת זמני השהות והטיפול בבן עולה בקנה אחד עם טובתו.
התובעת חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 19087-11-20
- ב״כ האם: עו״ד שמעון פרץ
- ב״כ האב: עו״ד אביעד דיין
עו"ד קלרה שמורק
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין