ידועתו בציבור של המנוח טענה שצוואתו לטובת השכנה לא מונעת ממנה לתבוע שיתוף במגרש. תביעתה נדחתה לאחר שנמצא כי היא כבר הודתה בהליך קודם שאין לה חלק בקרקע
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אלמנתו של בעל מגרש בראשון לציון, לקבלת מחצית ממנו מתוקף היותה ידועה שלו בציבור. השופט יונה אטדגי קבע שצוואת המנוח, בה הוריש את המגרש לשכנתו, לצד נסיבות נוספות וביניהן העובדה שהמגרש נקנה שנים רבות לפני ההיכרות בין התובעת למנוח – מצדיקים את דחיית התביעה.
ב-1982 רכש המנוח את המגרש נשוא התביעה. 14 שנה לאחר מכן הוא ערך צוואה בה הוריש את המגרש לשכנה שלו, שהייתה גם חברתו ועבדה בחנות הבגדים שלו. עוד קבע המנוח בצוואה שכל אחד מארבעת אחיו יירש ממנו אחרי מותו שקל אחד. כעבור שלוש שנים נוספות, בשנת 1999, בעל המגרש הכיר את התובעת והם חיו יחד כידועים בציבור עד למותו בשנת 2013. הוא נפטר מבלי שהביא צאצאים לעולם.
שנתיים לאחר פטירת המנוח ניתן צו לקיום צוואתו, ובהתאם לכך שכנתו נרשמה כבעלת המגרש. בעקבות זאת, בת הזוג של המנוח, שנושלה כליל מהקרקע שלו, הגישה את התביעה לבית המשפט.
היא סיפרה שמדובר בפיסת נדל"ן עליה תכננו השניים להקים את בית מגוריהם, כאשר לנוכח הזוגיות הממושכת והיותם ידועים בציבור – יש להכיר בה כבעלים של מחצית המגרש חרף הצוואה לטובת השכנה, מכוח הלכת השיתוף.
השכנה כמובן התנגדה לתביעה וטענה שיש להשאירו בבעלותה.
עבודות הבנייה לא קודמו
תחילה הבהיר השופט אטדגי, למען הסר ספק, כי קיומה של הצוואה אינו שולל את זכותה של האלמנה לטעון לשיתוף בנכסי העיזבון, ובכללם המגרש, מכוח הסטטוס הזוגי שלה עם המנוח. עם זאת, הוא קבע שמתקיימים שני טעמים מרכזיים שבגינם מוצדק לדחות את תביעתה.
האחד, הודאת האלמנה במסגרת הליך משפטי שניהלה מול אחי המנוח, לפיה אין לה חלק בנכסי הצוואה. האלמנה, שרצתה להוכיח כי בן-זוגה נישל את אחיו מירושתו, הגישה בעצמה את הבקשה לצו קיום צוואה ותבעה במסגרתה את זכויותיה ב"יתרת עיזבון המנוח שלא מוזכר בצוואה".
"המסקנה הנובעת מהמתואר לעיל", כתב השופט, "היא שהתובעת טענה בהליכים משפטיים קודמים שהיא זכאית רק לנכסים שאינם כלולים בצוואה, כלומר, היא לא תבעה כל זכות במגרש הכלול בצוואה". בנסיבות אלה קבע השופט שהיא מנועה מלהעלות טענה סותרת בהליך הנוכחי, לנוכח השתק שיפוטי.
הטעם השני לדחיית התביעה הוא העדר שיתוף במגרש בפועל. השופט נימק כי המגרש נקנה שנים רבות טרם היכרות התובעת והמנוח, מה שהופך אותו ל"נכס חיצוני", באופן שמציב משוכה משפטית לא פשוטה בפני הטוען לשיתוף בו.
השופט קבע שהאלמנה לא עברה משוכה זו. כך למשל, המנוח לא שינה עד ליום מותו את צוואתו כדי שזוגתו תירש את המגרש במקום השכנה. בנוסף, טענת האלמנה כי תכננה להקים עם המנוח את ביתם על המגרש נמצאה תאורטית בלבד, שעה שהוכח כי עבודות הבנייה לא קודמו במאומה.
יתרה מזאת, המנוח לא פעל במשך השנים לרשום את זכותה של בת הזוג על המגרש. בנסיבות אלה השופט דחה את התביעה, הותיר את השכנה כבעלים על מלוא המגרש וחייב את האלמנה לשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ האלמנה: עו"ד ראובן בילט
- ב"כ השכנה: עו"ד אברהם שולביץ
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 44399-02-19
עו"ד יחזקאל חרלף
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין