החוק קובע כי אלמנה שנישאה בשנית תזכה בקצבת השאירים של בעלה הראשון אם בעת מותו של השני חדלה להיות נשואה לו. המציאות מזמנת מקרים סבוכים יותר, למשל: אישה עגונה שנותרה נשואה רק "על הנייר".
אישה שבעלה השני סירב לתת לה גט ביקשה את קצבת השאירים עבור בעלה הראשון, נדחתה על ידי ביטוח לאומי, אבל זכתה בזכויותיה בבית הדין לעבודה. השופטת דגית ויסמן קבעה כי את החוק יש לפרש לפי התכלית הסוציאלית שלו.
ביטוח לאומי סירב להחזיר לאישה את קצבת השאירים לה הייתה זכאית עקב מות בעלה הראשון, משום שנישאה בשנית ובעת שבעלה השני נפטר היא עדיין הייתה נשואה לו. זאת, למרות העובדה שביקשה להתגרש ממנו אך הוא סירב לתת לה גט ועיגן אותה במשך שנים.
ביטוח לאומי סמך את קביעתו על הכלל לפיו אלמנה שנישאה שנית אינה זכאית לקצבת שאירים כתוצאה ממות הבעל הראשון, אלא אם חדלה להיות נשואה תוך 10 שנים מהיום שבו נישאה שוב, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין מהבעל השני.
האישה לא אמרה נואש ולפני כשנתיים תבעה את זכויותיה בבית הדין לעבודה, שם טענה כי גישת הביטוח הלאומי פוגעת בזכויותיה הסוציאליות בצורה משמעותית, שכן סירובו של בעלה השני להתגרש ממנה שללה ממנה את הזכות לקבל קצבת שאירים – גם ממנו וגם מבעלה הראשון.
התובעת הוסיפה שכאשר מדובר בסירוב גט מתמשך, אין להוסיף ולהעניש אותה בשלילת קצבת השארים.
לא נלחמה לקבל גט
מנגד, הביטוח הלאומי טען כי הזכאות לתשלום קצבת השאירים מתחילה ביום שבו האלמנה חדלה להיות נשואה, ואילו התובעת הייתה נשואה לבעלה השני עד ליום מותו. המוסד אף הפנה לתיק הרבנות שהתובעת צירפה וטען כי לא עולה ממנו שהיא הייתה עגונה או שנלחמה על קבלת הגט.
אך בניגוד למוסד, השופטת ויסמן האמינה לאישה והתרשמה כי היא ניסתה לקבל גט אך כשלא הצליחה "השלימה עם מר גורלה".
לטעמה, בנסיבות אלה המעשה הראוי היה - לבחון האם ניתן בכל זאת לראות בה כמי ש"חדלה להיות נשואה" לבעלה השני, למרות הכל.
בהמשך, השופטת הדגישה כי בהגשת תביעת הגירושין התובעת הייתה כבת 60. "מצבה היה שונה ממצבה של אישה צעירה, בגיל הפוריות, שאם לא תתגרש, על פי ההלכה היהודית לא תוכל להקים בית וללדת ילדים לגבר אחר", כתבה.
לכן, השופטת סברה כי אין לזקוף לחובתה את העובדה שלא נקטה בפעולות אקטיביות יותר לקבלת הגט. השופטת ציינה גם שעדות התובעת שכנעה אותה כי בעלה השני לא היה מוכן לתת לה גט ולכן יש לראותה כמסורבת גט.
בנסיבות אלה, ולאור תכליתה הסוציאלית של קצבת השאירים, שנועדה לאפשר לאישה שנותרה ללא בן זוג להתקיים בכבוד, השופטת סברה כי יש לפרש את הוראות החוק בהתאמה למצבה של הקשישה העגונה ולראות בה כאלמנה הזכאית לקצבת שאירים מבעלה הראשון.
משכך, התביעה התקבלה וביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
עו"ד דורית קורץ
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין