ק' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. בהליך זה מתעוררת השאלה אם התובעת זכאית לקצבת שארים, לאור הוראת סעיף 262(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.רקע עובדתי

א.התובעת, ילידת 29.12.1933, היתה נשואה למר צ' ק' ז"ל למעלה משלושים שנים, עד לפטירתו בשנת 1982.

ב.לאחר פטירתו של מר ק' ז"ל, שולמה לתובעת קצבת שארים.

ג.ביום 5.5.1988 התובעת נישאה למר ס' ב' ז"ל ובכך פסקה זכאותה לקצבת שארים בגין בעלה הראשון, מר ק' ז"ל.

ד.ביום 6.4.92 התובעת הגישה בבית הדין הרבני בתל אביב בקשה משותפת לגירושין.

ה.ביום 7.6.2014 נפטר בעלה השני של התובעת, מר ס' ב' ז"ל.

ו.תביעתה של התובעת לקבל קצבת שארים בגין פטירתו של מר ב' ז"ל נדחתה, בנימוק שהיתה פרודה ממנו בשלוש מחמש השנים שקדמו לפטירתו, לא חיה עמו ב – 12 החודשים שקדמו לפטירה ולא שולמו לה מזונות או שהמנוח היה חייב במזונותיה על פי פסק דין (סעיף 238(2) לחוק).

ז.לאחר קבלת החלטת הנתבע, התובעת הגישה תביעה לחידוש קבלת קצבת השארים בגין בעלה הראשון, מר ק' ז"ל, אולם גם תביעה זו נדחתה, בנימוק שהתובעת לא חדלה להיות נשואה למר ב' ז"ל.

3.לטענת התובעת, יש לראות בה מסורבת גט, כיוון שבמהלך השנים מר ב' ז"ל סירב להתגרש ממנה. בכך למעשה נשללה ממנה הזכות לקצבת שארים בגין כל אחד מבעליה שנפטרו: בגין מר ק' ז"ל, מאחר שנישאה למר ב' ז"ל ולא התגרשה ממנו, ובגין מר ב' ז"ל אינה זכאית מאחר שלא חיה עמו ולא קיבלה ממנו מזונות. התובעת הוסיפה וטענה שכאשר מדובר בסירוב גט מתמשך, אין להוסיף ולהעניש אותה בשלילת קצבת השארים.

4.לטענת הנתבע, טיעונה של התובעת מתעלם מהסיפא לסעיף 262(א) לחוק, שבו נקבע שהזכאות לתשלום מחדש של קצבת השארים חלה מהיום שבו האלמנה חדלה להיות נשואה, בעוד שהתובעת היתה נשואה למר ב' ז"ל עד פטירתו בשנת 2014. הנתבע הפנה למסמכים המועטים שהוצגו על ידי התובעת ולשיטתו לא עולה מהם שהתובעת היתה עגונה והיא אף לא פעלה כמי שנלחמה לקבל את הגט. עוד נטען כי קבלת עמדת התובעת משמעה מחיקת הסיפא לסעיף 262 לחוק.

דיון והכרעה

5.בסעיף 262(א) לחוק נקבע –