לפסק הדין בעניין אלמוני נ' פלונית
במשך 29 שנה סירבה האישה להתגרש מבעלה, והוא 'זכה' לגט רק לאחר שהגיש נגדה תביעה לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו נוכח עגינותו. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל את התביעה ופסק לאיש פיצוי של 200,000 ש"ח.
בשנת 1983 עזב בעל את אשתו ומשפחתו ומאז לא שב לדירת המגורים המשותפת, אלא שלטענתו, כל נסיונותיו להתגרש מהאישה עלו בתוהו, כשהיא התמידה בסירובה להעניק לו גט. לפיכך, הגיש תביעה נזיקית נגד האישה, לפיצוי בגין עגינותו ולדמי שימוש ראויים בדירת המשותפת בה השתמשה האישה לבדה משך שנים.
התובע טען, כי נגרמו לו נזקים נפשיים וכלכליים כתוצאה מהעיגון, וכי למרות נסיונותיו הרבים להתגרש, עמדה האישה על רצונה להגיע לשלום בית, הגם שידעה היטב שאין סיכוי שישובו לחיות יחד, הכל כדי לקבל הטבות כלכליות, ובין היתר- מזונות אישה ואת מלוא הזכויות בדירה המשותפת.
הנתבעת טענה בין היתר, כי סבלה במשך שנים מאלימות התובע, וכי נאלצה לפתוח נגדו תיק הוצל"פ נוכח נסיונותיו להתחמק מתשלום המזונות. עוד טענה, כי היא זו שנפגעה מהתנהלות התובע, אשר נטש את המשפחה והותיר אותה במצוקה כלכלית, וכי לא תבעה אותו על נזקיה מתוך תקווה כי יבוא היום והם יגיעו לשלום בית.
במהלך הדיונים, הורה השופט דניאל טפרברג על פירוק השיתוף בדירה, וזו נמכרה, ולאחר שהמליץ לצדדים להתגרש, עשו כן ובינואר 2011 סודר הגט בין הצדדים.
באשר לזכאות התובע, כגבר, לפיצוי בגין עגינותו, קבע השופט כי עצם הסירוב להתגרש מקים את עילת הסרבנות המזכה בפיצוי, שכן כמו האישה, גם הגבר נפגע מכך שאינו יכול להמשיך לחיות את חייו כרצונו, בפרט, כשרק לעיתים רחוקות מתיר בית הדין הרבני לגבר להינשא לאישה נוספת.
נקבע, כי הנתבעת, כבת זוגו של התובע, חבה כלפיו חובת זהירות, ואין חולק, כי בכך שכפתה עליו להישאר במערכת הנישואים למורת רוחו, צפתה או הייתה צריכה לצפות כי היא פוגעת בחירותו ובאושרו.
"תופעת סרבנות הגט היא תופעה בזויה הראויה להיעלם ממחוזותינו. האפשרות המקוממת כי סרבן הגט יחזיק בידו את כבודו וחירותו של בן זוגו וירמוס אותו רק לשם מיקוח או אף גרוע מכך, לשם נקמנות גרידא, אין ליתן לה מקום באכסניה זו", כתב השופט וקבע, כי במקרה זה הוכח, כי הסיבה האמיתית לסרבנות הנתבעת נגעה לרצונה שהתובע יוותר על זכויותיו בדירה, ולמעשה השתמשה בגט כ'קלף מיקוח', ובשל כך עליה לפצות את התובע על עגמת הנפש שנגרמה לו.
באשר לשיעור הנזק פסק השופט, כי מחד, יש להבחין בין שיעור הנזק שנגרם לאישה, אשר מנועה מלהקים משפחה עם גבר אחר, שאחרת ילדיה היו ממזרים, לעומת הגבר, שיכול להקים משפחה ללא חשש ממזרות, אולם מאידך ביקש להדגיש, כי אין לזלזל בנזק שנגרם לגבר שמנוע מלהינשא כדת וכדין בשנית.
עוד נפסק כי התובע אמנם יכול היה לתבוע את נזקיו במועד מוקדם יותר, אולם משאין חולק שפעל משנת 1989 לקבלת הגט, על האישה לפצות אותו ב 200,000 ש"ח, וזאת בהתחשב בנזקים שנגרמו לו ובצורך להרתיע מפני התנהגות כשל הנתבעת מחד, ומאידך בהתחשב במצבה הכלכלי, כשהמטרה אינה להוביל אותה למשבר כלכלי או אישי.
בסוגיית דמי השימוש הראויים עבור הדירה נפסק, כי משלא הוכיח התובע כי האישה מנעה ממנו להיכנס לדירה, היא תשלם לו דמי שימוש ראויים של 23,400 ש"ח בלבד, בגין הזמן שבין הגשת התביעה לפינוייה.
לפסק הדין בעניין אלמוני נ' פלונית
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.