בימ"ש השלום בכפר סבא קיבל בשבוע שעבר את תביעתה של אישה ששברה את הירך לאחר שנפלה ברחוב שבו בוצעו שיפוצים, ללא גידור וללא שילוט בולט לעין.
תאונה מסוף שנת 2012 הובילה לתביעה נגד עיריית נתניה, שמצדה ביקשה להעביר את האחריות לחברה שלטענתה ביצעה את העבודות במקום.
התובעת, שהגישה את התביעה בבימ"ש השלום בכפר סבא, מעדה בשל עבודות שיפוצים שנערכו במדרכה ובכביש שבשטח נתניה, כשהייתה יחד עם אחותה בדרכה לעבודה באחד מבתי המלון בעיר. היא שברה את הירך ונאלצה לעבור ניתוח, אשפוז ושיקום.
ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה, והצטרף כתובע נוסף בגין התגמולים ששילם לתובעת.
התובעת טענה כי המדרכה הייתה משובשת ומסוכנת, באזור לא היה שילוט או גידור והיא נאלצה לעבור דרכו היות שזו הדרך המובילה לעבודתה ושם גם נמצא מעבר חצייה. אל תביעתה היא צירפה תמונות וכן דיסק שבו הוסרט מסלול ההליכה.
העירייה טענה בין היתר כי אפשר שהתובעת נפלה בשל בעיות רפואיות שלה. כמו כן, העירייה הגישה הודעת צד שלישי נגד החברה שביצעה את העבודות.
החברה – היא הצד השלישי – טענה בין השאר כי במקום התאונה כלל לא התבצעו עבודות על ידה.
השערות אינן תחליף לראיות
"בעדותה של התובעת תמכה עדותה המשכנעת של אחותה, וכן תמכו בה מסמכים מזמן אמת בהם משתקפת גרסתה. התמונות מחזקות את הגרסה, שכן הן מצביעות על מפגע ברור, ובמכלול ראיות אלו, אני קובעת כי התאונה התרחשה באופן שנטען על ידי התובעת ואחותה", ציינה השופטת מרב בן-ארי.
השופטת הוסיפה כי גם התובעת וגם אחותה – שהצביעה בביטחון על המקום שבו התובעת נפלה – העידו על מסלול הליכה זהה, מה עוד שהתמונות משקפות שטח נרחב שנראה מוזנח ולא תקין, הכולל אדמה וחול לכל רוחב המדרכה ומעבר החצייה, וכן בור פעור.
בתוך כך השופטת הבהירה כי לא הוצגה כל ראייה המצביעה על בעייה רפואית כלשהי של התובעת. בהקשר זה, השופטת ביקרה את העירייה והעירה כי "השערות אינן תחליף לראיות". כמו כן, השופטת ציינה כי גם מעדות עובד העירייה, נראה שהשילוט בדבר העבודות לא היה גלוי לעין למי שהגיע מכיוון ההליכה של התובעת.
בכל הקשור לאחריות, השופטת קבעה כי העירייה התרשלה בכך שהזניחה את האזור, ואף לא גידרה אותו. "אין לפניי כל ראיה כי העירייה גילתה עניין במתרחש במקום התאונה", כתבה.
לאחר מכן השופטת דחתה את הודעת העירייה נגד החברה הקבלנית, מאחר שאין ראיות הקושרות בין המפגע הספציפי שגרם לתאונה לבין החברה.
עם זאת, השופטת הטילה 20% מהאחריות על התובעת עצמה, כיוון שיכלה לבחור בדרך חלופית, ובכל מקרה הייתה צריכה לשים לב לדרכה.
בהמשך פסק הדין השופטת דנה בנזקי התובעת – בעלת 15% נכות עקב התאונה – וכללו הפסדי שכר, הוצאות רפואיות וכאב וסבל.
בסיכומו של דבר, לאחר ניכוי "אשמת" התובעת, העירייה חויבה לשלם לה כ-154,000 שקל וכ-57,000 שקל נוספים לביטוח הלאומי. בנוסף, השופטת הורתה לעירייה לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כ-36,000 שקל, וכן 13,400 שקל שכ"ט לביטוח הלאומי.
- ב"כ התובעת 1: עו"ד א. שיליאן
- ב"כ התובע 2: עו"ד גלאון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד צ. רוטמן
- ב"כ צד ג': עו"ד ג. סבן
עו"ד שלומי סימון
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין