האישה קיבלה את האזרחות אחרי שנלחמה ברשות האוכלוסין וההגירה, שסירבה להעניק לה אותה משום שבעלה הישראלי נפטר. את הבקשה לקבלת האזרחות היא הגישה שנים לפני שהלך לעולמו אבל הרשות לקחה את הזמן
רשות האוכלוסין וההגירה העניקה לאחרונה אזרחות ישראלית לאזרחית זרה (61) שהתאלמנה מבעלה הישראלי. זאת, תוך ביטול החלטה קודמת שלה שלפיה האישה לא זכאית לאזרחות בשל פטירת בעלה. האזרחות התקבלה בזכות ערר שהוגש לבית הדין לעררים באמצעות משרד עו"ד מאיה וייס-טמיר, במסגרתו נטען לטיפול לא סביר, מפלה ומסורבל בבקשת ההתאזרחות שהגישו בני הזוג בתחילת 2019, כשהבעל עדיין היה בחיים.
בני הזוג התחתנו ב-2014. המנוח היה אז בן 83, חולה קרדיולוגי קשה. מיד לאחר החתונה הגישו בני הזוג בקשה לקבלת מעמד לאישה מכוח נישואיהם. במשך כ-4 שנים עברו בני הזוג הליך מדורג בהתאם לנהלי הרשות לקבלת מעמד עקב נישואים, שבמהלכו קיבלה האישה אשרות שהייה. לאחר שההליך המדורג הסתיים ב-2018, פנו בני הזוג להגיש בקשה לאזרחות בהתאם לתנאי הנוהל ולחוק האזרחות.
אלא שבמשך כשנתיים לא קיבלה רשות האוכלוסין החלטה בעניינם. זאת, למרות פניות חוזרות ונשנות של בני הזוג. את ההחלטה היא קיבלה לבסוף במרס 2021 – חודשיים לאחר שהמנוח נפטר – ובמסגרתה דחתה את בקשת ההתאזרחות בשל מותו. האישה פנתה לעזרה משפטית ממשרד עו"ד מאיה וייס-טמיר, אשר פנה בערר פנימי על ההחלטה ולאחר שזה נדחה, הגיש ערר לבית הדין לעררים בחיפה.
עיכוב מגמתי
בערר נטען כי הרשות התנהלה בחוסר סבירות ועיכבה במכוון ובאופן מגמתי את בקשת העוררת כדי למנוע ממנה את האזרחות. נטען כי אף שבני הזוג סיימו את ההליך המדורג והוכיחו שהזוגיות ביניהם אמיתית והאישה זכאית לאזרחות, סירבה הרשות להעניק לה תשובה חיובית מיידית, ובמקום זאת בחרה להאריך לה את האשרה בשנה ללא כל נימוק או הסבר.
נטען כי מאז ההחלטה הזו ועד לפטירתו של בעלה, בני הזוג עשו את כל הנדרש מהם ופנו שוב ושוב לרשות לצורך קבלת החלטה אבל היא עיכבה את הטיפול, סרבלה אותו ודרשה מהם מסמכים שכבר היו אצלה - כל זה מבלי להתחשב לרגע בגילו המתקדם ובמצבו הבריאותי של בעלה. נטען כי הרשות פעלה בחוסר תום לב ובאופן בלתי סביר ולכן החלטתה לדחות את הבקשה של העוררת בשל פטירת בעלה צריכה להתבטל.
הודגש כי לו הרשות הייתה פועלת בצורה עניינית סביר להניח שהאישה הייתה מקבלת את האזרחות לפני שבעלה הלך לעולמו. הודגש כי הוגשו לה כל הראיות והמסמכים הדרושים לצורך קבלת החלטה תוך זמן קצר אך למרות זאת היא המשיכה להתעכב. יותר מזה, היא טענה שהעיכוב נבע ממגפת הקורונה אבל לא היססה לשלוח באותה תקופה נציג לביתם של בני הזוג ולעבודתה של האישה כדי לבדוק אם הם באמת חיים יחד.
בערר נטען כי רשות האוכלוסין ניצלה את פטירתו של המנוח באופן טכני וחסר תום לב והתעלמה לחלוטין מכך שהאישה הייתה זכאית לקבלת את האזרחות זמן רב קודם לכן, לנוכח העובדה שעמדה בכל התנאים שנקבעו בחוק.
בעקבות הטענות בערר, באוגוסט הודיעה רשות האוכלוסין לבית הדין לעררים שהיא מוכנה לבחון את עניינה של האישה שוב, והערר נמחק תוך חיוב הרשות בהוצאות של 1,000 שקלים. באוקטובר האחרון קיבלה האישה את האזרחות.
כך, לאחר שכמעט נאלצה לעזוב את ישראל, היא הפכה סוף סוף לאזרחית מן המניין.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין