בתביעה נטען שאמם של האחים שכנעה אותם להסתלק מירושת האב תוך הבטחה שזכויותיהם לא ייפגעו. בהמשך הם גילו שהאם העבירה את הבניין בשלמותו לאחותם
בבית המשפט למשפחה בתל אביב נדחתה לאחרונה תביעה לביטול הסתלקות מצוואה. התובעים טענו כי חתמו על הסתלקות מצוואת אביהם ב-1969 לבקשת אמם אך שנים אחר כך גילו שהיא הטעתה אותם במטרה להוריש את העיזבון לאחותם. בפסק הדין נקבע כי מדובר למעשה בבקשה לתיקון צו ירושה שניתן לפני ארבעה עשורים והתובעים לא סיפקו נימוק משכנע לשיהוי החריג.
התובעים, אחד האחים ויורשיו של האח השני, סיפרו כי לאחר שאביהם שם קץ לחייו ב-1969 אמם פנתה לשני בניה וביקשה מהם להסתלק מירושת אביהם לטובתה כדי שתוכל לנהל את הנכסים של העיזבון ולשלם חובות ביתר יעילות ונוחות. לדבריהם, על פי מה שהציגה להם האם, הסתלקותם לא הייתה אמורה לפגוע בזכויותיהם המהותיות בנכסי העיזבון. ואולם, בפועל מדובר היה בקונספירציה שנועדה לאפשר לאם להעביר את העיזבון לאחותם.
הם ציינו כי להוריהם היה בניין ברחוב דיזינגוף בתל אביב. האב לא השאיר צוואה ועל פי דיני הירושה כל אחד מהאחים היה זכאי לשישית מזכויות האב בבניין. הם ציינו כי לאחר שהסתלקו מהצוואה נרשמה האם כיורשת היחידה של האב ואז העבירה את הבניין בשלמותו לאחותם ללא תמורה, תוך מעילה באמונם.
לטענתם, דבר התרמית נודע להם כחודשיים לאחר מות האם ב-2008. התובעים עתרו לביטול ההסתלקות ולהשבת זכויותיהם כיורשי האב.
האחות טענה כי התביעה הוגשה 46 שנים לאחר פטירת האב ויש לדחותה מטעמי התיישנות ושיהוי קיצוני. היא ציינה כי במועד הסתלקותם של האחים הייתה צעירה בת 21 ולא היה לה כל חלק בנושא. לדבריה, גם אם תתקבל טענתם על תרמית והטעיה, הם היו צריכים להגיש את התביעה בפרק זמן סביר.
לא התנהלות סבירה
השופט מרדכי (מוטי) לוי הבהיר כי התובעים מבקשים הלכה למעשה את תיקון צו הירושה שניתן בעניין עיזבונו של האב ב-1969.
הוא הבהיר כי תיקון צו ירושה ייעשה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. ראשית יש לבחון האם קיימת עובדה אשר לא הובאה לפני בית המשפט או הרשם אשר נתנו את צו הירושה. בהינתן שהתשובה לכך חיובית יש לבחון האם הידיעה של בית המשפט או הרשם את אותה עובדה הייתה גורמת לשינוי תוכנו של הצו. בנוסף, על בית המשפט לבחון האם ניתן היה להביא את אותה עובדה טרם הגשת הבקשה לשינוי צו הירושה.
השופט קבע שהתובעים לא עומדים בתנאים אלה שכן מבית המשפט המחוזי שנתן את צו הירושה לא הועלם מידע כלשהו.
בנוסף קבע השופט כי התביעה לוקה בשיהוי משמעותי המהווה מחסום לדיון מחדש. הוא ציין כי מאז מתן צו הירושה ועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ-4 עשורים. כמו כן, הידיעה שמשהו ״אינו כשורה״ היה ידוע לתובעים כבר בשנת 2000. במועד זה ניתן היה לבחון את טענות התובעים שכן האם עוד הייתה בחיים. לקביעתו, התובעים לא סיפקו כל הסבר מהותי ובעל משקל לקיומו של השיהוי החריג.
״לא הייתה כל מניעה שהתובעים יגישו התביעה כאמור במועד מוקדם יותר. פרק הזמן שלקחו התובעים לעצמם לצורך הגשת התביעה באופן שחיפשו וחיפשו עד שהגו את הגשת התביעה בניגוד להליך הנכון והראוי אינה התנהלות סבירה״, כתב השופט.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעים: עו"ד עומר כרמל, עו"ד סהר פלד
- ב״כ הנתבעת: עו"ד יגאל ויאיר יהלומי
עו"ד ליאת שקלרז
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין