חוק תובענות ייצוגיות נחקק על מנת לתת לצרכן הקטן כלי משפטי לעשיית צדק, במקרה שבו לא משתלם לו להגיש תביעה פרטית כיחיד. כוונתה של שרת המשפטים להטיל אגרות גבוהות תפגע קשות באפשרות זו.
גבו מכם כמה שקלים כל חודש ללא אישורכם? הקטינו אריזת מוצר מבלי ליידע אתכם? קיצרו לכם את תוקפם של תווי הקניה חד צדדית? האם תהיו מוכנים לשלם 24,000 שקל כדי לעמוד על זכותכם הצרכנית לקבלת פיצוי?
מכשיר התובענה הייצוגית משרת לא רק את האינטרס הפרטי של הנתבעים אלא גם את האינטרס הציבורי, בכך שהוא מרתיע חברות ענק במשק מפני הפרת הוראות החוק, גם כאשר מדובר בהפרות "קטנות".
דמיינו לכם מקרה בו חברת הסלולר שלכם צרפה אתכם לשירות שמעולם לא ביקשתם, ובגין שירות זה היא גובה מכם תשלום חודשי קבוע של כמה שקלים ללא ידיעתכם. האם תגישו תביעה פרטית? הרי ברור לכל כי הזמן, הטפסים, שכ"ט העו"ד והאגרות הכרוכות בהגשת תביעה שכזאת, יגרמו לכם בדרך כלל לוותר מראש.
לטובת מקרים מסוג זה, נחקק הכלי של הגשת תביעה ייצוגית, המהווה למעשה כלי של "אכיפה אזרחית", במקום שבו הרגולטור אינו ממלא את ייעודו.
התינוק יישפך עם המים
לאחרונה, קבעה שרת המשפטים כי עבור הגשת תובענה ייצוגית לבית המשפט מחוזי, תוטל אגרה בסך של 24 אלף שקל, ולבית משפט השלום, תעמוד האגרה על סך 12 אלף שקל. אלה הם סכומים גבוהים מאד בכל קנה מידה.
עד היום הליך הגשת תובענה ייצוגית היה פטור מאגרה. כך לדוגמא גם בעתירה לבג"ץ, סכום האגרה הוא 1,800 שקלים בלבד.
הצבת חסם בתחילתו של ההליך בדמות אגרות של אלפי שקלים אולי תצמצם את מספר הליכי הסרק שיוגשו, אך יחד עם זאת תגרום לכך שתביעות טובות ומוצדקות, שיש אינטרס צרכני ציבורי בהגשתן, לא יוגשו בשל העלויות הגבוהות של פתיחת ההליך. התינוק יישפך עם המים.
למעשה, שרת המשפטים מצאה דרך לחסום את דרכם של הצרכנים בבואם להתמודד מול אותן חברות ענק, מונופולים ורשויות, בגין עילות תביעה שהנזק בהם לכל צרכן קטן מכדי להגיש תביעה עצמאית. כלומר, מהלך זה של שרת המשפטים מוציא את כל העוקץ ומעקר את המטרה שחוק תובענות ייצוגיות בא להגשים מלכתחילה.
קחו לדוגמא חברת אשראי שהודיעה ללקוחותיה כי שוברים שרכשו לארוחות בוקר במסעדות, במבצע של 1 + 1 יאבדו את תוקפם לאחר 3 חודשים מרכישתם, על אף ששולם בגין ארוחת יחיד מחיר מלא. בהסדר פשרה שנחתם בתיק זה וקיבל תוקף של פסק דין (ת"צ 14851-07-14), פיצתה החברה את לקוחותיה בסכום כולל של כ-4 מליון שקל. כל זאת לא היה קורה ללא אותה תביעה ייצוגית שהגיש לקוח נפגע של חברת האשראי, שנזקו האישי עמד על 60 שקלים בלבד.
בג"ץ יידרש להכריע
לטענת השרה שקד, הטלת האגרות נועדו למנוע הגשת תביעות סרק, וזאת לאחר שנתונים אמפירים הראו כי מחצית מהבקשות לאישור תביעות ייצוגיות מסתיימות בהסתלקות התובע מהתביעה.
נתון זה קרוב למציאות, אך הפרשנות הניתנת לו שגויה בבסיסה, ומצביעה על חוסר הבנה בהליך התובענות הייצוגיות, שכן ברוב המכריע של התיקים המסתיימים בהסתלקות התובע מהתביעה, מתחייבות הנתבעות לתקן דרכן, קרי לבטל את הפגיעה בצרכן כפי שתוארה בתובענה. בחלק מהמקרים הן אף מחוייבות לתרום מוצרים או סכומי כסף לעמותות או לחברי הקבוצה, ולשלם גמול לתובע המייצג ושכ"ט לבא כוחו.
יש לציין כי השרה מתעלמת מקיומם של מנגנונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות ובתקנות, המאפשרים לבתי המשפט להתמודד עם התופעה הנטענת של הגשת הליכי סרק, וזאת על ידי פסיקת הוצאות משפט כנגד מגישי תביעות סרק.
השרה וחברי הוועדה מתעלמים מכך שבסופו של יום עלות האגרה תתגלגל אל הנתבעות – זאת לכל הפחות בתביעות בהן קיימת לחברי הקבוצה עילת תביעה כנגד הנתבעות, גם אם הנזק המצטבר בתביעות אלה יהיה נמוך – ובכך תגרום ליקור עלויות ניהול ההליך לנתבעות.
בוועדת הכנסת שדנה לאחרונה בהטלת האגרות, הודיע עו"ד אפי נווה, ראש לשכת עורכי הדין: "אם הערך הזה של 24 אלף שקלים יישאר כמו שהוא, אני מבטיח לכם שלשכת עורכי הדין תאתגר אתכם בבג"ץ".
לטעמי, הנהנות העיקריות מהטלת אגרה יהיו חברות תקשורת, רשתות קמעונאיות, תאגידי מזון, בנקים וחברות ביטוח, בכך שתיחסך מהן ביקורת ציבורית צרכנית, ואף הצורך בתשלום פיצוי לציבור.
תובענות ייצוגיות נועדו לשרת את הצרכן החלש. הטלת אגרות של עשרות אלפי שקלים נועלת בפניו את השער למערכת המשפט.
* עו"ד דוד מזרחי עוסק בתחום התובענות הייצוגיות
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין