רשת החינוך הדתית פיטרה את המנהל כי לא דיווח על יחסים בין אחד המורים למזכירת בית הספר. היא חויבה לפצות את אלמנתו ב-70,000 שקל על עוגמת הנפש בשל פגמים קשים בהליך הפיטורים.
מנהל בית ספר דתי פוטר ב-2005 בעקבות אי דיווח על יחסי מין שקיימו מורה ומזכירה בתוך בית הספר. ב-2012 הוא נפטר לאחר מאבקים ממושכים שניהל נגד מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל במטרה לחזור לתפקידו. בית הדין לעבודה חייב לאחרונה את הרשת לפצות את אלמנתו על הכאב והסבל שנגרמו לו.
המנהל הועסק באחד מבתי הספר של אגודת ישראל בין השנים 1987-2004. בתחילת 2004 הוא הושעה מתפקידו מאחר שלא דיווח על מעשים מיניים שהתרחשו בבית הספר בין מורה למזכירה. לאחר 8 חודשי השעיה הוא יצא לשבתון ובמהלך החופשה קיבל מכתב פיטורים.
בשנים שלאחר מכן הגיש המנהל תביעות רבות במטרה לבטל את הפיטורים. בצעד נדיר, בית הדין הארצי לעבודה קיבל את טענותיו והורה על השבתו לעבודה באחד מבתי הספר האחרים של הרשת לאחר שנקבע שבהליכי ההשעיה והפיטורים נפלו פגמים קשים.
ואולם, מרכז החינוך העצמאי סירב לשבץ אותו בתפקיד ניהולי והאיש נותר ללא עבודה עד לפטירתו ב-2012.
שנתיים לאחר מותו הגישה אלמנתו תביעה נגד מרכז החינוך העצמאי בה תבעה פיצוי של מעל 1.5 מיליון שקל על עגמת הנפש שנגרמה לבעלה ועל הפסד זכויות סוציאליות.
התובעת טענה שהתנהלות הנתבע גרמה לבעלה דיכאון עמוק, כאב וסבל קיצוניים ופגעה באופן חמור בכבודו. כמו כן, היא תבעה לקבל קצבת שארים והפרשי פנסיה שלא שולמו למנוח.
מרכז החינוך העצמאי טען מנגד שהמנוח עבר עבירת משמעת חמורה והביא על עצמו את פיטוריו. הנתבע הוסיף שהמנוח והתובעת היו פרודים בשעת מותו לכן היא לא זכאית לגמלת שאירים.
חרפת רעב
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת רוית צדיק, קבעה שנסיבות המקרה החריגות מצדיקות פיצוי על עוגמת נפש.
לדבריה, עיון בהליכים הקודמים מעלה שבהשעייתו ופיטוריו של המנוח נפלו פגמים חמורים. כך למשל, ההחלטה להשעותו התקבלה ללא סיבה מתקבלת על הדעת, תוך העללת עלילות שווא, כמו האשמתו כי צילם את יחסי המין, שתכליתן להכשיר את הקרקע לסילוקו מבית הספר.
השופטת הדגישה שבהתנהלות המנוח לא נפל פגם מוסרי וטעותו הייתה בהפעלת שיקול הדעת בלבד. כמו כן, פיטוריו נעשו בחוסר תום לב ללא שנערך בעניינו שימוע, בעיצומה של חופשת שבתון.
לעניין הפיצוי, השופטת הביאה בחשבון את תקופת עבודתו הארוכה של המנוח ואת העובדה שהשקיע את כל חייו בבית הספר והיה למנהל מוערך מאוד.
בנוסף היא ציינה את המצוקה הקשה אליה נקלע האיש בעקבות המשבר כפי שתוארה באחד ממכתביו בהם נאמר שהוא חי בבדידות, בצל חרפת רעב קשה ובבריאות הולכת ומדרדרת.
השופטת הוסיפה שחומר הראיות מוביל למסקנה שכבודו של המנוח נפגע פגיעה קשה מנשוא ונגרמה לו עוגמת נפש רבה.
מנגד ציינה השופטת את השיהוי בהגשת התביעה, את העובדה שקיבל מהנתבע בעבר 50,000 שקל בתביעת לשון הרע ואת העובדה שעבר עבירת משמעת.
בסופו של דבר חייבה השופטת את הנתבע לפצות את התובעת ב-70,000 שקל. התביעה לגמלת שאירים נדחתה מאחר שהתובעת והמנוח היו פרודים ב-5 השנים האחרונות לחייו אך נפסק שהיא זכאית להפרשות פנסיוניות.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד עבודה רנון גורטנשטיין
- ב״כ הנתבע: עו"ד חיה שפיגל ועו"ד חגית חרס
עו"ד אריה איזקסון
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין