ב' נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר של אגודת ישראל ובלתי מפלגתיים בא"י ואח'

1.בפני תביעתה של הגב' י.ב.נ.(להלן- התובעת) , יורשת המנוח מר ע.ב.נ. (להלן: המנוח), לקבלת תשלומים ופיצויים כספיים מהנתבעים 1- 2, בגין תקופת עבודתו של המנוח בבית הספר אשר בבעלות הנתבע 1.

רקע עובדתי ודיוני-

2.טרם הגשת התביעה אשר בפני התנהלו בעניינו של התובע מספר הליכים משפטיים בערכאות שונות. להלן אעמוד על העובדות והרקע הדיוני הרלבנטיים להליך, כפי שפורטו בהרחבה בבג"צ, אשר ניתן בעניינו של המנוח (בג"צ  8929/08 ע' ב.נ. נ' בית הדין הארצי לעבודה, פורסם בנבו, ניתן ביום 19.8.09, להלן: פסק הדין של בג"צ).

3.הנתבע 1 הינו מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בית יעקב בארץ ישראל (להלן: הנתבע 1 או החינוך העצמאי),המפעיל רשת של בתי ספר וביניהם בית הספר "סיני" ביבנה (להלן גם: בית הספר).

4.המנוח שימש במשך כ – 17 שנה כמנהל בית הספר "סיני" ביבנה, השייך לרשת בתי הספר של החינוך העצמאי. בית הספר הוא מוסד מוכר שאינו רשמי כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג-1953 (להלן: תקנות מוסדות מוכרים). המנוח החל עבודתו בבית הספר בשנת 1987 ושימש ברציפות כמנהל בית הספר עד ליום 5.1.2004.

התובעת הינה אלמנת המנוח ואם ילדיו והיורשת היחידה של המנוח על פי צוואתו.

5.ביום 5.1.2004 הושעה המנוח מתפקידו על ידי דוד נחמן בלוי, מפקח מטעם הנתבע 1 (להלן: המפקח). המפקח טען, כי המנוח הושעה מתפקידו בשל אי דיווח לו ולמנכ"ל החינוך העצמאי על מעשים מיניים שהתרחשו בין כותלי בית הספר בין מורה לבין מזכירת בית הספר. בתמצית טען המפקח, כי ערב השעיית המנוח, הודה הוא בפניו ובפני המנכ"ל, כי הסריט מעשה "אונס" שהתרחש שנה וחצי קודם לכן בספריית בית הספר. למנוח נמסר מכתב השעיה ללא כל נימוק.

6.בעקבות השעייתו, הגיש המנוח ביום 8.1.2004 בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד, בה ביקש להכריז על השעייתו כבטלה ולהורות על השבתו באופן מידי לעבודה (להלן: בש"א 2194/04). בנוסף, הגיש המנוח לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה באותו עניין (עב 4408/04). בטיעוניו בפני בית הדין האזורי טען המנוח, בין היתר, כי הוא נמנע מלדווח על המעשים המיניים מאחר ולא רצה לפגוע במורה ובמזכירת בית הספר שטענו בפניו כי ישלחו יד בנפשם אם מעשיהם ייוודעו ברבים. עוד טען, כי הוא הסתמך בעניין זה על מקורות הלכתיים ועל פסיקת רבנים.

7.בדיון בבקשה למתן צו ארעי הוברר, כי השעייתו של המנוח נעשתה לאלתר ומבלי שנערך הליך שימוע. לפיכך, בהסכמת הצדדים, נמסרה ההכרעה בדבר המשך העסקתו של המנוח ל"ועדת שימוע" ששמעה את טיעוני הצדדים וגיבשה את המלצותיה. חברי ועדת השימוע היו אלה: יושב הראש הוועדה - הרב חיים יהודה רבינוביץ, אב בית הדין הרבני בירושלים; מר א. שטיין, מפקח בדימוס של משרד החינוך ומר רחמים מלול, ח"כ לשעבר בסיעת ש"ס. בתום דיוניה קבעה ועדת השימוע, כי המנוח טעה בהפעלת שיקול דעתו בכך שלא התייעץ עם רב מוסמך כיצד לנהוג בפרשה, אולם אין בכך עילה לפיטוריו. עם זאת, הוועדה המליצה להשעות את המנוח מתפקידו עד לסוף אותה שנת לימודים (תשס"ד-2004) כדי "לטהר את האווירה" העכורה בבית הספר.

8.הוועדה הוסיפה וציינה, כי "בהחלט ניתן להשתמש בכישוריו הברוכים של

המנוח, שהקים בית ספר לתפארת ועולם של תורה ביבנה ולהציע למנוח