המתווך דרש שכר עבור עסקת לרכישת מגרש בתל אביב. בית המשפט קבע שהעסקה שלגביה נחתם הסכם התיווך לא יצאה לפועל והעסקה שמומשה לבסוף היא אחרת לגמרי
השופטת אילה גזית דחתה לאחרונה תביעה שהגיש מתווך נגד יזם נדל"ן. המתווך טען שלפני כ-9 שנים הנתבע חתם מולו על הסכם להזמנת שירותי תיווך ובהמשך גילה שהוא רכש את הנכס מאחורי גבו. השופטת קבעה שהעסקה שלגביה נחתם הסכם התיווך הייתה שונה מהעסקה שבוצעה בסופו של דבר כך שהתובע אינו זכאי לדמי תיווך.
המתווך, שהעמיד את סכום התביעה על סך של 945,000 שקל, טען שביוני 2014 היזם חתם מולו על הסכם להזמנת שירותי תיווך בקשר למגרש בנווה שאנן בתל אביב. לטענתו, לאחר החתימה נערכו במשרדו כמה פגישות. הוא הבהיר ליזם שעל המגרש קיים הסכם אופציה לרכישה אשר עליו חתומים בעלי המגרש לטובת צד שלישי. עוד הוא הבהיר שאם הצד השלישי לא יממש את זכותו לקנות את השטח בזמן האופציה, המתווך יפגיש את הנתבע עם בעלי השטח. הוסכם ששכר התיווך יהיה 2% בתוספת מע"מ ממחיר השטח ביום הרכישה.
לדבריו, באמצע חודש יולי 2017 התברר לו כי היזם פעל מול בעלי המגרש וקידם עסקת רכישה, תוך שהוא מסתיר ממנו את הדברים.
לטענת המתווך, היזם נהג בחוסר תום לב ובניגוד להסכם הזמנת שירותי התיווך בו התחייב להודיע ולשתף את המתווך בכל התפתחות בעסקה.
היזם טען כי מדובר בתביעה חסרת יסוד. הוא הודה כי התקשר עם התובע לקבלת שירותי תיווך אלא שלגרסתו התקשרות זו הייתה לגבי עסקה להעברת אופציה לרכישת מלוא הזכויות במקרקעין. לפי עסקה זו בעל האופציה אמור היה להעביר את האופציה שלו למספר רוכשים, בהם הנתבע. העסקה לא יצאה אל הפועל ובעל האופציה הודיע שחזר בו.
עוד טען הנתבע כי העסקה לגביה דורש התובע שכר תיווך היא עסקה מאוחרת ושונה לחלוטין. העסקה שהתממשה בסופו של דבר היא עסקת קומבינציה מול שניים מבעלי המקרקעין לגבי חלק מהזכויות בשטח. לתובע לא הייתה כל מעורבות בעסקה זו, והוא לא היה הגורם היעיל לכריתתה.
אין זהות בצדדים
השופטת אילה גזית מבית משפט השלום בתל אביב דחתה את התביעה. היא הבהירה שמתווך זכאי לדמי תיווך, בין היתר, אם היה הגורם היעיל אשר הביא להתקשרות הצדדים בעסקה. במקרה הקלאסי, המתווך מפגיש בין הצדדים. יחד עם זאת יש לבחון גורמים נוספים המצביעים על מידת היעילות של המתווך בעסקה, והם, בין היתר, הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה המתווך מעורב לבין ההסכם הסופי.
לדבריה, במקרה זה, אכן הנתבע הזמין מהתובע שירותי תיווך לעסקה של סיחור אופציה מול צד שלישי, שהחזיק באופציה לרכישת מגרש, אלא שעוד בחודש ספטמבר 2014 הסתבר לצדדים שעסקה זו לא צלחה. העסקה שנכרתה והיא העסקה נשוא הדיון, היא עסקת קומבינציה שנכרתה ב-2016.
השופטת קבעה שאין לקבל טענת המתווך כי הוא היה הגורם היעיל לכריתת עסקת הקומבינציה. היא ציינה שפער הזמנים בין עסקת העברת האופציה לבין כריתת עסקת הקומבינציה מנתק את הקשר בין הפעולות שביצע התובע לגבי העסקה הראשונה, לבין פעולות שביצע, אם בכלל, לקשירת עסקת הקומבינציה.
מעבר לכך, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח מהן הפעולות שביצע לצורך היכרות בין הצדדים לעסקת הקומבינציה ולהתקיימות העסקה.
יתר על-כן, לא מתקיימת זהות בין הצדדים בעסקת האופציה לעומת עסקת הקומבינציה. כמו כן, עסקת האופציה עסקה בתשלום במזומן בעוד שעסקת הקומבינציה עוסקת בתשלום באמצעות דירות.
התובע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דובי כהן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין