אב לשבעה נפטר - ביהמ"ש השתכנע שמגרש על שמו שייך לבנו

אחד הילדים הוכיח כי האב רכש את המגרש בנאמנות עבורו, ובפועל הוא זה ששילם עליו. יתר האחים התנגדו וטענו כי המגרש צריך להיות חלק מהעיזבון אך עמדתם נדחתה

השופטת פאני גילת כהן קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אחיו בה טען כי מגרש באזור תעשייה בדרום הארץ, שרשום על שם אביהם המנוח, שייך לו. לאחר מות האב רוב האחים חתמו על כתבי ויתור בהם הסכימו כי המגרש אינו חלק מהעיזבון. בהמשך הם חזרו בהם וטענו כי הנכס צריך להתחלק בין כל היורשים. השופטת קבעה כי האב רכש את המגרש בנאמנות עבור התובע והוא לא הועבר על שמו בימי חייו משיקולי מס. 

האב נפטר ב-2011 והותיר 6 ילדים (בת נוספת נפטרה). בתביעה טען אחד הילדים כי מגרש שנרכש בשנות ה-80 של המאה שעברה ונרשם על שם האב שייך לו. הוא הסביר כי באותה תקופה רשות מקרקעי ישראל והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הציבו תנאי שלפיו יכולים לרכוש את המגרש רק מי שחברים באחת האגודות השיתופיות במועצה האזורית.

מכיוון שהוא לא היה חבר באגודה שיתופית ואביו כן, האב הסכים לרכוש את המגרש עבורו והזכויות בו נרשמו בנאמנות על על שם האב. 

לדבריו, לאחר מות האב אחיו ואחיותיו, למעט אחת, חתמו על כתב ויתור בעניין זכויותיו במגרש וכתבו כי ידוע להם בבירור שהזכויות הן בבעלותו המלאה. הוא הסביר כי אחות אחת סירבה לחתום על כתב הוויתור בשל טענתה כי הוא חייב כספים  לבנה. 

האחים טענו מנגד כי לא היה כל הסכם נאמנות בין התובע והמנוח, והאחרון היה הבעלים של הזכויות במגרש. הם הוסיפו כי חתימתם על כתב הוויתור נבעה ממעשה רמיה של התובע, ששיקר להם והטעה אותם, וכי הם לא הבינו על מה חתמו. 

עמד בנטל

השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת כתבה כי מהתשתית הראייתית עלה שהתובע יזם את הליך הרכישה, ניהל אותו וערך את הבירורים שנדרשו. כשהתברר לו שהוא אינו זכאי לרכוש את הזכויות פנה לאביו, וביקש שירכוש עבורו את המגרש בהיותו בן מושב במועצה האזורית בה נמצא המגרש. האב התנגד בתחילה משסבר שהעסקה אינה אטרקטיבית אך לאחר מסע שכנועים התרצה והסכים לרכוש את המגרש בנאמנות עבור התובע. 

עוד השתכנעה השופטת כי התובע נהג במגרש מנהג בעלים במהלך כל השנים, ועובדת היותו בעל הזכויות הייתה ידועה לכל בני המשפחה. 

השופטת כתבה כי הראייה המרכזית בנושא הם כתבי הוויתור שנחתמו בידי הנתבעים, בהם הצהירו כי התובע הוא הבעלים של הזכויות במגרש. היא דחתה את טענת הנתבעים כי היו נתונים להטעיה או מרמה. 

עוד ציינה השופטת כי מהראיות ניתן ללמוד על העברות כספים מהתובע למנוח בסכומים לא מבוטלים, מה שתומך בטענתו כי בפועל הוא מימן את הרכישה. כמו כן היא קיבלה את גרסת התובע שהסביר כי המגרש לא הועבר על שמו בחיי האב בשל השלכות המהלך בהיבט המיסויי. 

לפיכך קבעה השופטת שהתובע זכאי להירשם כבעלים של המגרש (בכפוף להחרגת חלקו של אחד הנכדים שלגביו נקבע בהליך אחר של פשיטת רגל שהוא זכאי ל-1/54 חלקים מהמגרש). 

האחים חויבו בהוצאות בסך 15,000 שקל. 

• ב"כ התובע: עו"ד רהב עוז
• ב"כ נתבעים 1-5: עו"ד ניר צורף 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין