חולה סופני הוריש הכל לאשתו הרביעית ונישל את ילדיו

התנגדות הילדים לקיום הצוואה נדחתה. נקבע כי האישה לא השפיעה על החלטת המנוח להדירם ולא התערבה בכתיבת הצוואה

בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה נדחתה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה של חולה סופני שהוריש את כל רכושו לאשתו הרביעית והדיר את ילדיו באופן מוחלט. ילדי המנוח טענו שזוגתו ניצלה את העובדה שהוא חולה בסרטן ריאות כדי להשפיע עליו ואף הייתה מעורבת בכתיבת הצוואה. השופט רן ארנון דחה את ההתנגדות לאחר שהתרשם כי המנוח ביטא בצוואה את רצונו המובהק.

המתנגדים לצוואה הם ששת ילדיו של המנוח משתי נשים שונות. הנתבעת היא בת זוגו הרביעית. הם חיו יחד 10 שנים ולא היו ילדים משותפים.

בינואר 2018 חלה המנוח בסרטן ריאות, היה מחובר לחמצן ונזקק לשאיבת נוזלים מריאותיו. באפריל אותה שנה כבר נפטר מהמחלה.

המנוח ערך שתי צוואות בפני עדים, אחת כחודש לפני הפטירה והשנייה חמישה ימים בלבד לפני מותו. בשתיהן הותיר את כל הרכוש לנתבעת, שעיקרו – הבית בקיבוץ בו חיו יחדיו.

כחודש לאחר לכתו הגישה בת הזוג בקשה לקיום צוואה.

בהתנגדות שהגישו הילדים בתגובה הם טענו שהנתבעת פעלה במכוון להחתים את המנוח על צוואה בה הוא מוריש לה הכל ומנשל אותם. לדבריהם, עקב מחלתו, בשבועות האחרונים לחייו היה המנוח תלוי בנתבעת באופן מוחלט ובמצב פגיע ונוח להשפעה והנתבעת שלטה עליו.

המתנגדים טענו כי לא ברור כיצד חתם על הצוואה השנייה 5 ימי לפני פטירתו, כשהוא סובל מכאבים קשים ומחובר לחמצן. הם האשימו את הנתבעת בטיפול לקוי באביהם, וטענו כי היא אף התמהמה בפינויו לבית החולים כדי להספיק להחתימו על הצוואה השנייה.

הנתבעת טענה מנגד כי יחסי המתנגדים עם אביהם היו מורכבים וקרים, חלקם אף ניתקו עמו קשר בעוד שהיא זו שטיפלה בו באופן מסור עד יום מותו.

עוד היא טענה שלא הייתה לה השפעה על הצוואה או על המנוח, שהיה אדם דעתן מאוד.

רצונו בלבד

השופט ארנון דחה את ההתנגדות. בהסתמך על חוות דעת רפואית והעדויות – בין היתר של ילדי המנוח עצמם, חבריו הקרובים, בת הזוג ועורכות הדין שערכו את הצוואות – השופט הגיע למסקנה שהמנוח היה כשיר לחלוטין לחתום עליהן והן משקפות את רצונו.

עורכות הדין שערכו את הצוואות העידו שהמנוח יצר עמן קשר בעצמו, ושהנתבעת לא הייתה מעורבת ולא נכחה בפגישות. כמו כן, מומחית להשוואת כתבי יד שללה חשד לזיוף וקבעה כי החתימות על הצוואות נכתבו על ידי המנוח.

השופט התרשם שהמנוח היה אדם עצמאי ודומיננטי ושאינו נתון להשפעה חיצונית. למרות מצבו הבריאותי הוא היה צלול בדעתו ובמצב קוגניטיבי שמור.

מהעדויות עלה כי היחסים בין המנוח לילדיו לא היו קרובים ועם חלקם אף היה נתק. אולם היו לו יחסים קרובים עם חבריו, מה שמעיד כי הנתבעת לא בודדה אותו מהסביבה.

לפיכך נקבע כי ההחלטה להדיר את הילדים נרקמה אצל המנוח עצמו ולא עקב השפעה חיצונית כלשהי.

המתנגדים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 40,000 שקלים.

שמות באי כוח לא צוינו בפסק הדין.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין