אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד התנגדות ילדיו של המנוח לצוואתו על פיה הזוכה בעיזבונו הנה בת זוגו בלבד

פס"ד התנגדות ילדיו של המנוח לצוואתו על פיה הזוכה בעיזבונו הנה בת זוגו בלבד

תאריך פרסום : 30/05/2021 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה קריית שמונה
30661-08-18,30603-08-18
18/05/2021
בפני השופט:
רן ארנון

- נגד -
מתנגדים:
1.****** 2.****** 3.****** 4.***** 5.******
נתבעים:
1.האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה 2. ******* 3.******(המנוח) ********
 

 

עניינו של פסק דין זה בבירור התנגדות לקיום צוואת המנוח ***** ז"ל שהוגשה על ידי ילדיו המתנגדים, לאחר שהמנוח ציווה בה את כל רכושו לזוגתו הנתבעת – מבקשת צו הקיום.

ילדי המנוח התנגדו לבקשת קיום הצוואה בעילות שונות, לרבות, היות המנוח לא כשיר קוגניטיבית לעשותה, היותו נתון להשפעה בלתי הוגנת של הנתבעת, שהחתימה על הצוואה איננה של המנוח (טענת זיוף) וכי נפלו בה פגמים צורניים.

נוכח הטענות, מונו מומחים מטעם בית המשפט. לאחר קבלת חוות הדעת, וכמפורט בפתח סיכומי המתנגדים, הם אינם עומדים עוד על טענות הזיוף והיעדר הכשרות. נותרו, אם כן, טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות הנתבעת בעריכת הצוואה. כן חזרו המתנגדים על הטענה כי בצוואה נפלו פגמים צורניים, שגם אם אין בהם לבדם לפסול את הצוואה, יש בהם כדי להפוך את נטל ההוכחה לאמיתות הצוואה ולהעבירו אל הנתבעת. 

 

הצדדים והרקע הרלוונטי:

  1. המתנגדים הם ילדיו של המנוח ***** ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 27/04/18 (להלן: "המנוח"). המנוח היה חבר ובן קיבוץ *****. במשך חייו היה בזוגיות עם 4 נשים, עם שתיים מהן הביא ילדים לעולם- שלושה ילדים מכל אישה, ובסך הכול שישה ילדים – הם המתנגדים.
  2. הנתבעת היא זוגתו הרביעית של המנוח איתה חי בזוגיות כ- 10 שנים עד לפטירתו. לנתבעת ארבעה ילדים מנישואיה, ללא ילדים משותפים עם המנוח.
  3. המנוח והנתבעת הכירו בקיבוץ ובתוך חודשים ספורים עברו להתגורר יחד בדירה ששכרה הנתבעת בקיבוץ.
  4. בחודש ינואר 2018 אובחן המנוח כסובל מסרטן ריאות ונפטר כאמור ביום ****** בבית החולים *****. המנוח ערך שתי צוואות בפני עדים, צוואה מיום 26/3/2018 (להלן: "הצוואה הראשונה"), וצוואה כמעט זהה לה מיום 22/4/18 (להלן: "הצוואה השנייה"), שנערכה ימים ספורים לפני פטירתו, בשתיהן הוריש את כל רכושו לנתבעת. עיקר העיזבון – בית בקיבוץ.
  5. ביום 29/5/2018 הגישה הנתבעת בקשה לקיום צוואה, אליה כאמור התנגדו המתנגדים בעילות שונות, לרבות, שהחתימה על הצוואה איננה של המנוח; שהמנוח לא היה כשיר קוגניטיבית לעשותה; שהיה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת של הנתבעת; וכי בצוואה קיימים פגמים צורניים. הדיון בבקשה עבר לבית המשפט.
  6. נוכח טענת הזיוף, מונתה ביום 28/1/19 הגב' סימה אנקונה כמומחית מטעם בית המשפט להשוואת כתבי יד. ביום 12/3/19 הוגשה חוות דעתה של המומחית אשר מצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימות שהובאו לבדיקתה, וקבעה כי לא נמצאו סימנים המעלים חשד לזיוף. מסקנתה הייתה כי שתי החתימות על גבי הצוואות נכתבו על ידי המנוח.
  7. בהמשך לדיון שהתקיים ביום 28/1/19 ניתנה החלטה על מינויה של ד"ר ורד טל, כמומחית מטעם בית המשפט, לתת חוות דעתה בנוגע למצבו הרפואי של המנוח במועד עריכת הצוואה. ביום 4/11/19 לאחר שלא התקבלה כל הודעה מד"ר טל, הוריתי על ביטול המינוי ותחתיה מיניתי את ד"ר איזבלה גרינברג לעריכת חוות דעתה ביחס למצב המנוח ביום 22/4/18, מועד עריכת הצוואה השנייה.
  8. ביום 7/5/2020 הגישה המומחית את חוות דעתה בה קבעה כי חרף מחלתו הקשה, היה המנוח ***** ז"ל במצב קוגניטיבי שמור, והייתה לו היכולת להבין את מהותה וטיבה של הצוואה והשלכותיה, וכי ביום 22/4/18 היה כשיר לחתום על צוואתו.
  9. לאור חוות דעת המומחיות ושמיעת הראיות, הודיעו המתנגדים כי הם אינם עומדים על הטענות כי אחת החתימות על הצוואה איננה של המנוח וכי לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. תחת זאת מיקדו את התנגדותם בשלוש טענות עיקריות: השפעה בלתי הוגנת; הצוואה מזכה את מי שנטל חלק פעיל בעריכתה; בצוואה קיימים פגמים צורניים.
  10. התקיימו שלוש ישיבות הוכחות במהלכן נחקרו המומחית ד"ר גרינברג, בעלי הדין והעדים מטעמם.
  11. הצדדים הגישו סיכומים בכתב וכעת ניתן פסק הדין.

טענות המתנגדים:

  1. הנתבעת פעלה באופן מתוכנן ומכוון להחתים את המנוח על צוואה בה הוא מוריש לה את כל רכושו, ומדיר ממנה את כל ששת ילדיו. נטען כי הנתבעת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה, תוך השפעה בלתי הוגנת על המנוח, וכשהוא מצוי תחת השפעת תרופות חזקות.
  2. היחסים בין הצדדים והשפעה בלתי הוגנת של הנתבעת – מוכחש כי בין הנתבעת לילדי המנוח היו יחסים טובים, נטען כי הנתבעת התייחסה גרוע לילדיו והם לא הרגישו רצויים בביתם. לעומת זאת למנוח היו יחסים טובים עם ילדיו, ועל אף שהקשרים ידעו עליות ומורדות מעולם לא היה נתק.

לשיטת המתנגדים המנוח אהב את ילדיו ולא ייתכן שכתב על דעתו בצוואתו כי הקשר עמם נותק. לדבריהם, גם הנתבעת והעדים מטעמה העידו כי המנוח אהב את ילדיו, ועם חלקם היה לו קשר חזק ויציב, ולא יעלה על הדעת כי ידיר מצוואתו את כל 6 ילדיו מרצונו החופשי.

  1. עוד נטען כי הנתבעת והמנוח לא נישאו זה לזה מבחירה. הנתבעת נהגה להוציא כספים רבים מחשבון המנוח, ולעשות שימוש בכרטיס האשראי שלו. היו התחשבנויות וכן היו ריבים בענייני כספים.
  2. בשבועות האחרונים לחייו היה המנוח תלוי באופן מוחלט בנתבעת, ללא כל עזרה חיצונית של מטפלת. המנוח היה במצב פגיע ורגיש ונוח להשפעה, והנתבעת שלטה שליטה מלאה עליו ועל עריכת הצוואה.
  3. למרות שביום אשפוז המנוח 23/4/18 (יום שני) כבר נאמר ע"י הצוות הרפואי כי מצבו סופני, הנתבעת לא טרחה להודיע לילדיו על מצבו של אביהם, אלא רק יומיים לאחר מכן ביום רביעי. המתנגדים לא ידעו כי מצבו סופני, ולטענתם הנתבעת מנעה מהם מידע באופן מכוון על מנת שלא יגיעו לביה"ח ולא יקבלו החלטות רפואיות. עוד נטען כי לנתבעת היה מניע להרחיק את ילדי המנוח שכן הייתה לה גישה לצוואות וידיעה באשר לתוכנן. הנתבעת רצתה להותיר את השליטה במנוח בידיה, ולייצר מצג שבו היא היחידה שטיפלה בו במסירות, בעוד שילדיו זנחו אותו, לכאורה. לטענת המתנגדים הסתירה בין תלונת המנוח על כך שילדיו אינם מטפלים בו, לבין חוסר שיתופם באשר למחלתו, מלמד על השפעתה הרבה של הנתבעת עליו והרחקתו מהם על מנת שיהיה תלוי בה בלבד.
  4. המתנגדים הגישו לבית המשפט תמלול שיחה בין הבת ***** לבין הנתבעת, ממנו עולה לטענתם כי הנתבעת שולטת על המנוח, ביתו והוצאותיו. שליטה ותלות שהתעצמו עם מחלתו, שעה שהנתבעת ניצלה את מצבו של המנוח, הרחיקה את המנוח מילדיו וסכסכה ביניהם.
  5. עוד נטען כי הנתבעת לא יידעה את עו"ד *****, עורכת הצוואה השנייה, בדבר מצבו הרפואי הקשה של המנוח.
  6. המתנגדים טענו כי מצד אחד העידו חבריו של המנוח כי המנוח סרב לחלוק איתם את תוכן צוואתו, אך מנגד שיתף את הגב' *****, זוגתו לשעבר, איתה לא שוחח מזה זמן רב. היעדר שיתוף חבריו, לעומת שיתופה של *****, מלמד לשיטתם כי הנתבעת לחצה עליו לספר ל***** כדי לייצר לעצמה עדים.
  7. נטען, כי בהתאם למבחנים שהתוו בפס"ד מרום (דנ"א 1516/95), אין חולק כי בנסיבות התקיימה השפעה בלתי הוגנת- נוכח אי עצמאותו הפיזית של המנוח; היותו תלוי בלעדית בנתבעת בהתנהלות היומיומית; היות המנוח מושפע מהנתבעת ומורחק מילדיו; סתירות בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה; תוכן הצוואה מעורר ספקות לגבי רצונו האמיתי של המנוח; התנהלות הנתבעת לאחר עריכת הצוואה והימנעותה מלקחת את המנוח לביה"ח; התנהלות הנתבעת בהליכים; תלות פיזית ומנטלית של המנוח בנתבעת; ניצול לרעה של תלות זו; הדרת כל ילדיו מצוואתו;
  8. נטל הבאת הראיות להוכיח כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בהכנת הצוואה צריך לעבור לפתחה של הנתבעת.
  9. צוואות המנוח – לטענת המתנגדים עריכת הצוואה השנייה היה פרי מוחה של הנתבעת ולא מיוזמתו של המנוח. נטען כי המנוח היה איש של עבודה קשה ולא אהב להתעסק בניירת ומסמכים, ולכן לא ברור כיצד לפתע חתם מרצונו על מסמכים רבים, ויתרה מכך ברור כי לא הוא הכין אותם.
  10. הצוואה נחתמה יום לפני אשפוזו של המנוח בביה"ח ו-5 ימים לפני פטירתו – לשיטת המתנגדים לא ברור כיצד חתם על צוואה כה מפורטת ומורכבת, בה מוריש את כל רכושו לנתבעת ומדיר ממנה את ילדיו האהובים, כל זאת בזמן שהוא סובל מכאבים עזים ומחובר לחמצן. כן ברור כי הנתבעת עמדה מאחורי החתימה על הצוואה לרבות עיתוי החתימה והדרך בה נחתמה. הצוואה לא נחתמה ע"י המנוח מרצונו החופשי ולא מתוך מודעות לתוכנה. חתימה על הצוואה בשעה שהמנוח במצב קשה וסובל מכאבים עזים מלמדת על חוסר יכולתו להתנגד.
  11. עוד טענו המתנגדים כי עניין הסכם הממון (שלא אושר בבית המשפט ולא על ידי נוטריון) היה רק תירוץ להפגיש בין המנוח לעו"ד לצורך עריכת צוואה שנייה. אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שהמנוח, שנמצא במצב סופני, ירצה לערוך הסכם ממון לאחר כ-10 שנות זוגיות בהן לא הטריד אותו עניין זה.
  12. קיים שוני בין הצוואה הראשונה לצוואה השנייה. חרף עדותה של עו"ד ***** לכך שהצוואות אמורות היו להיות "העתק הדבק" יש פרטים שנוספו בהתערבותה של הנתבעת. כך למשל, בניגוד לעדותה של עו"ד *****, עורכת הצוואה הראשונה, על כך שהמנוח לא ידע מספר גוש וחלקה של הבית בעת עריכת הצוואה הראשונה, פרטים אלה צורפו בצוואה השנייה. ואולם, לא סביר שאדם במצבו יפעל באופן אקטיבי לחפש ולספק כזה מידע. המתנגדים חזרו על טענתם כי בצוואה קיים פגם צורני בכך שלא צורף תשריט חתום לצוואה כאמור בה. כמו כן קיימת טעות במספר חשבון הבנק המופיע בצוואה.
  13. עוד נטען, כי עורכות הצוואה לא עשו ניסיון לברר את רצונו האמיתי של המנוח, בייחוד שעה שהדיר את כל ילדיו מצוואותיו.
  14. המתנגדים מתנגדים לטענה כי המנוח הקריא את כל צוואתו שכן סבל מאוד מכאבים וקשיי נשימה, והיה תחת השפעת תרופות רבות שגרמו לו לטשטוש.
  15. הטיפול במנוח ופינויו לביה"ח - המתנגדים העלו טענות קשות כלפי הנתבעת על כך שנמנעה מלפנות את המנוח לבית החולים, למרות שלא ניתן היה לשאוב נוזלים מריאותיו, ובעוד הוא סובל מכאבי תופת, וזאת רק כדי להחתים אותו על צוואה.
  16. לטענת המתנגדים מסרה הנתבעת גרסאות סותרות בנוגע לניקוז ריאותיו של המנוח, גרסאות אלה מעלות תהיות קשות. כך, למשל, טענה כי ניקזה את ריאותיו של המנוח כל יומיים-שלושה, פעם אחרת טענה כי ניקזה מידי יום. חרף האמור בעת אשפוזו של המנוח אבחנו הרופאים כי מצבו הוחמר עקב נוזלים שלא נוקזו מזה ימים. הנתבעת לא ביצעה ניקוז כפי שהיה עליה לעשות, ידעה כי ריאותיו מתמלאות נוזלים וכי הדבר מקשה עליו לנשום ולדבר, אך לא לקחה אותו לקבלת טיפול רפואי דחוף אלא לאחר מספר ימים. לטענתם ייתכן שעיכוב זה אף קיצר את חייו.
  17. הנתבעת חיכתה ימים עד להעברת המנוח לקבל טיפול רפואי, חרף מצבו הקשה והעובדה שלא ניקזה נוזלים, והשאלה מדוע לא פינתה אותו בדחיפות לבית החולים נותרה ללא הסבר מניח את הדעת. המתנגדים טוענים כי הסיבה לכך הייתה רצונה של הנתבעת להחתים את המנוח על צוואתו השנייה טרם אשפוזו. מכאן שאין ספק כי בעת החתימה על הצוואה השנייה סבל המנוח מכאבים עזים שפגעו בשיקול דעתו.
  18. עוד נטען כי הנתבעת מסרה עדות שקרית בנוגע לפינוי המנוח לבית החולים יחד עם חברו *****, פינוי שלכאורה הוצג כצורך דחוף בבוקר יום שני, בעוד שלמעשה, המנוח היה במצב קשה המצריך טיפול דחוף כבר מיום שישי. הנתבעת טענה שהמנוח סירב להתפנות לביה"ח בשישי. טענה תמוהה לדעת המתנגדים, שכן קשה לדמיין שאדם יסבול מכאבים וקשיי נשימה לא ירצה לקבל טיפול, מה גם שביום שני הסכים ללכת. גם ביום ראשון הותירה הנתבעת את המנוח בביתו סובל מכאבים עזים, ע"מ שיספיק לחתום על הצוואה ורק למחרת נלקח לביה"ח. על פי המסמכים הרפואיים המנוח היה מבולבל בהגעתו לבית החולים.
  19. הועלו טענות בנוגע לעדות העד ***** שטען ששוחח עם המנוח ביומו האחרון באופן רגיל. עדות הסותרת את האמור במסמכים הרפואיים לפיהם בימיו האחרונים היה המנוח בהכרה חלקית. לשיטת המתנגדים אם היה ממש בטענות העד *****, הרי שלא היה ניתן למנוח קוקטייל מקצר חיים באותו יום, קוקטיל שניתן, לשיטתם, רק לחולים סופניים שימיהם ספורים.
  20. מכל הנטען יש לבטל את הצוואה ולקבוע כי ילדי המנוח הנם יורשיו כדין.

טענות הנתבעת:

  1. הנתבעת טענה כי סיכויי ההתנגדות קלושים ויש לדחותה. הצוואה היא צוואתו השנייה של המנוח, הן הצוואה הראשונה והן הצוואה השנייה נערכו ע"י עו"ד ואומתו ע"י עדים אחרים, ובשתיהן הזוכה בכל עזבונו היא הנתבעת.
  2. יחסי הצדדים - הנתבעת והמנוח היו בקשר זוגי וחיו כידועים בציבור במשך כ-10 שנים וניהלו חיים משותפים לכל דבר, עד לפטירתו של המנוח. לדברי הנתבעת היא והמנוח התכוונו להינשא בקפריסין, תכנית שלא יצאה לפועל. לטענתה, מאחר שדירתו של המנוח הייתה קטנה מידי עבורם, שכרה הנתבעת דירה גדולה יותר בקיבוץ. המנוח עבר להתגורר איתה, השכיר את דירתו, ובעזרת הכסף שהתקבל מהשכרתה שילם דמי מזונות לילדיו.

ביתם היה פתוח תמיד, ילדיה וילדיו של המנוח היו מגיעים לביתם המשותף, לרבות לינה בסופי שבוע וחגים, ובמשך הזמן אף הפכו לחברים.

  1. לטענת הנתבעת, מאז שנכנסה לחייו היא סייעה לחיזוק הקשר בין המנוח לבין ילדיו, קשר שהיה רעוע לפני כניסתה של הנתבעת לחייו של המנוח. היחסים בין הצדדים היו טובים וזאת עד לאירוע שבו אחת מבנותיו של המנוח ארגנה לו מסיבת יום הולדת בביתם בעת שהנתבעת שרתה באבל על אביה ומבלי לתאם עם הנתבעת. הנתבעת לא לקחה חלק באירוע ומאז לדבריה נפגעו היחסים. בהמשך ידעו היחסים עליות ומורדות.
  2. עוד לטענתה החלו ילדי המנוח גם להעלות טענות שקריות כלפיה שהיא מנצלת את המנוח כלכלית. טענה תמוהה, בייחוד נוכח העובדה שבמשך כל שנותיה לצד המנוח היו הכנסותיה של הנתבעת גבוהות משמעותית מהכנסותיו של המנוח, ולדבריה הם חיו בשיתוף מלא ועשו שימוש בכספים בשותפות מלאה.
  3. לדברי הנתבעת, המנוח שמע שהילדים מביעים חשש כי הנתבעת תיקח את הירושה שלו וכעס על כך. הם לא קיבלו אותה כבת הזוג שלו והדבר כאב למנוח מאוד, מאז התקררו היחסים בין ילדיו של המנוח לבינה ובין המנוח לילדיו. לאחר מכן חלק מהילדים ניתקו איתו קשר כליל.
  4. עוד נטען, כי חרף טענותיהם לא הצליחו המתנגדים להוכיח כי ביניהם לבין המנוח שרר קשר טוב, ההיפך הוא הנכון. מהעדויות השונות, לרבות של המתנגדים עצמם, עולה תמונה מורכבת של ריבים, נתק, חוסר אכפתיות למנוח. אף בימיו האחרונים, ולמרות שידעו על מצבו הסופני, חלקם אפילו לא טרח להגיע לבקר אותו.
  5. מי שטיפלה בו באופן מסור, סעדה אותו ועמדה לצידו לאורך כל הדרך הייתה הנתבעת. על רקע זה, טוענת הנתבעת, ניתן בהחלט להבין את רצון המנוח לדאוג לה לאחר לכתו.
  6. עוד נטען, כי המתנגדים לא הצליחו להוכיח שלנתבעת הייתה השפעה על המנוח. מהעדויות שהוצגו בבית המשפט עולה תמונה של אדם נוקשה ודעתן שלא ניתן להשפיע עליו בקלות, וודאי לא של אדם פגיע וחלש ללא יכולת התנגדות.
  7. כמו כן, לא עלה בידי המתנגדים להוכיח כי הנתבעת פעלה לנתקו מהסביבה ולבודדו, להיפך, הוכח כי בימיו האחרונים היה מוקף חברים וזכה לתמיכה גם מבעלי תפקידים בקיבוץ.
  8. מצבו הרפואי של המנוח - בינואר 2018 החל המנוח לחוש ברע, לאחר מספר שבועות אובחן כחולה סרטן הריאות. המנוח החל לקבל טיפול כימותרפי וביולוגי ב*****, בנוסף הותקן למנוח נקז קבוע בריאות, בהנחיית הרופאים היה מנקז נוזלים וכשהחמיר מצבו הייתה הנתבעת מנקזת את ריאותיו אחת ליומיים - שלושה.
  9. לטענת הנתבעת ביום 20/4/2018 כאשר ניקזה את ריאותיו הבחינה שאין נוזלים וכי המנוח מתקשה מאוד בנשימה וכך גם ביום למחרת. לדבריה, המנוח סירב להתפנות לבית החולים אך מיד ביום ראשון יצרה קשר עם בי"ח ***** וביקשה כי למנוח ייקבע תור בדחיפות. למחרת בבוקר הגיעו הנתבעת והמנוח לבי"ח, שם הובהר להם כי מצבו של המנוח קשה מאוד ואין עוד אפשרות טיפול.
  10. בשלושת הימים הבאים באו אל מיטתו של המנוח עשרות חברים לבקרו. המנוח היה מחובר לחמצן כל אותה העת אך לטענתה היה צלול ובהכרה מלאה. ביום שישי 27/4/2018 חלה התדרדרות מהירה במצבו והוא נפטר כשלצידו ביום זה חבריו הקרובים, הנתבעת ובנותיה.
  11. הנתבעת הוסיפה כי בתקופת מחלתו ועד לאשפוזו היה המנוח מחובר לבלון חמצן, יחד עם זאת היה יוצא מהבית בעזרתה, או בעזרת בנותיה, ומדי פעם גם ילדיו היו מגיעים להיות איתו. עוד לדבריה, חבריו של המנוח ואנשים רבים מהקיבוץ באו לבקר אותו ולארח לו חברה בתקופת מחלתו.
  12. לטענת הנתבעת יחסי המנוח עם חלק מילדיו לא היו טובים שכן המנוח הרגיש שהם מתייחסים אליו לא יפה. עם זאת, הנתבעת מצדה ניסתה לשמור על קשר עם ילדיו, עדכנה אותם בדבר מצבו והזמינה אותם לבי"ח בעת אשפוזו. לדבריה חלק מהילדים כלל לא הסכימו לבקר את המנוח והגיעו רק לאחר התערבות של בני משפחה נוספים.
  13. לטענת הנתבעת הפגישה בין הילדים למנוח הייתה "קרירה מאוד" ולאחריה כעס וביקש שלא תזמינם עוד. למרות זאת, טוענת כי ביקשה שיבואו לבקר, אך ילדיו של המנוח לא התעניינו במצבו ולא באו לבקרו עד ליום פטירתו.
  14. צוואות המנוח – בתקופת מחלתו ביקש המנוח להסדיר את ענייניו ולעשות צוואה. לטענת הנתבעת המנוח לבדו קבע עם עוה"ד ***** שהגיעה אליו – בעת הפגישה לא נכחה הנתבעת בבית. לאחר מספר ימים הגיעה אליו צוואתו הראשונה בדואר, המנוח הזמין אליו שני חברים, ביקש מהנתבעת שתצא מהבית וחתם על הצוואה בפניהם. לאחר מכן העביר לעו"ד *****העתק של הצוואה החתומה בוואטסאפ לבקשתה, והניחה בכספת ביום 26/3/2018.
  15. לדבריה, התנהלות זו לא נתנה למנוח שקט. בנוסף, ביקש המנוח למצוא עו"ד שיגיע אליו לחתום על הסכם ממון עם הנתבעת. כך הגיע, בעצמו, לעוה"ד *****. כאשר הגיעה עו"ד ***** לבית המנוח ביום 11/4/18 הביע בפניה את חוסר שביעות רצונו מאופן אישור הצוואה הראשונה, והעובדה שאין חותמת עו"ד על הצוואה המקורית. למרות שעוה"ד ***** הבהירה למנוח כי אין כל צורך בחתימת עו"ד על הצוואה, וכי הצוואה שנחתמה בפני עדים כשרה ותקפה, ביקש המנוח שתכין עבורו צוואה חדשה באותו נוסח שתאושר על ידה.
  16. לטענת הנתבעת, עו"ד ***** ייעצה לו משפטית על הוספת הנתבעת כמוטב בחסכונותיו הפנסיונים. המנוח העביר לידי עו"ד ***** את הצוואה הראשונה מיום 26/3/18 כדי שתכין צוואה דומה "ברוח הדברים" והם תיאמו מועד להגעתה לצורך חתימה על צוואה והסכם ממון.
  17. ביום 22/4/18 הגיעה עו"ד ***** בליווי מזכירתה הגב' ***** לבית המנוח והנתבעת. הנתבעת והמנוח חתמו על הסכם הממון, כאשר עו"ד ***** הנחתה אותם שיש לאשרו בפני נוטריון. לאחר מכן, לדברי הנתבעת, היא יצאה מהבית והמנוח נשאר לבדו עם עו"ד ***** ומזכירתה. אז, כך על פי עדותה של עו"ד *****, הקריא המנוח את צוואתו (השנייה) וחתם עליה בפניהן והן חתמו עליה כעדות. לפגישה זו נערך מזכר שצורף לכתבי הטענות. הנתבעת והמנוח לא הספיקו לאשר את הסכם הממון ולא להינשא.
  18. הנתבעת הכחישה את טענות המתנגדים באשר להשפעתה על המנוח, וטענה כי המנוח חתם על צוואותיו מרצונו החופשי, ללא כל מעורבות מצדה, וכי כלל לא ידעה מה תוכן הצוואות עד לפטירת המנוח.

הנתבעת מטעימה כי המנוח היה אדם דעתני ונחוש, שידע היטב מה רצונו, ולא נתון להשפעה ומניפולציות כפי שטוענים התובעים. עוד העידה הנתבעת כי המנוח פנה בעצמו לעורכות הדין, היא לא יצרה איתן קשר ולא הייתה נוכחת בפגישות עמן.

כמו כן, טענה כי אין כל בסיס לטענת המתנגדים שבשל מצבו הרפואי לא היה מסוגל להבין בטיבה של צוואה כה מורכבת. ראשית, אין מדובר בצוואות מורכבות כלל ועיקר אלא צוואות פשוטות המנוסחות בשפה ברורה ופשוטה. שנית, שתי עורכות דין העידו שהמנוח ידע היטב מה רצונו בצוואות והיה כשיר וצלול. יש לדחות גם את הטענות שהמנוח היה מבולבל או סבל משכחה או לא היה צלול – טענות שקריות וחסרות כבוד.

  1. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי המתנגדים העלו לראשונה טענה לפגם צורני נוכח מספר חשבון בנק שגוי בסיכומיהם, ומשכך יש לדחות טענה זו על הסף שכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה.

 

דיון והכרעה:

  1. אקדים ואומר כי דין ההתנגדות לצוואה להידחות. מהראיות שהובאו בפני עולה באופן ברור ומובהק כי המנוח היה כשיר לחלוטין לחתום על צוואה, לא הוכח כי נפל כל פגם מהותי בצוואת המנוח ואין לי כל ספק כי הצוואה משקפת את רצונו המלא של המנוח.
  2. כאמור המתנגדים ביססו התנגדותם על שלוש טענות עיקריות:
  • השפעה בלתי הוגנת;
  • הצוואה מזכה את מי שנטל חלק פעיל בעריכתה ולפיכך פסולה;
  • בצוואה קיימים פגמים צורניים המעבירים את נטל ההוכחה אל כתפי מבקשת צו הקיום;

המסגרת הנורמטיבית

  1. העיקרון הבסיסי המונח ביסוד דיני הירושה מקורו במשפט העברי, והוא חוזר ומופיע בספרות ובפסיקה, הוא "המצווה לקיים דברי המת" (כתובות סט, ב [א]; גיטין, יד, ב [ב]. בכל הנוגע לצוואות ניתנת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר ו"ההכרה בזכותו של אדם לשלוט על חלוקת נכסיו לאחר מותו" בע"א 122/86 משה שפיר נ' סם קליבנסקי, מד(1) 738 (פורסם במקורות (1990)).
  2. המחוקק העניק משקל רב לזכותו של האדם לתת הוראות בדבר רכושו לאחר פטירתו כראות עיניו, אפילו תוך הדרת יורשיו על פי דין מצוואתו (רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו פד"י נג (3) 97, 109 (1999);

ואילו בית המשפט העליון כבר הזהיר בעניין זה כי "לא לנו לשפוט אם צדק ואם לא צדק בהחלטתו לחלק את רכושו כפי שכתב בצוואתו. עלינו להזהיר את עצמנו מפני פטרנליזם לוחץ מהול בארוגנטיות, מניסיון להעמיד את עצמנו במקומו של המנוח" (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פורסם במאגרים ביום 20/02/95, להלן: "פרשת מרום").

  1. נראה אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה, אם בעת עריכתה של הצוואה הוא הבין שהוא חותם על צוואה, הבין כי הוא נותן את רכושו ולמי הוא נותן, ידע את ההיקף רכושו והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם, ושל אלה שהוא מדיר מצוואתו (פרשת מרום).

השפעה בלתי הוגנת

  1. הבסיס לטענת המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת היא מחלתו הקשה של המנוח שגרמה, לטענתם, לתלותו הפיזית בנתבעת והיותו נתון להשפעתה.
  2. סעיף 30 (א) לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".
  3. השפעה בלתי הוגנת נתפסת כהתנהלות מצד הנהנה בעלת גוון פסול, שיש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה.
  4. הדין הוא כי על המתנגד לקיום הצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת מוטל הנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, שכן נעשתה מתוך אותה השפעה אסורה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813 (1998); ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, נה(3) 837 [פורסם במאגרים ביום 30/4/2001]; עוד ראו והשוו: ת"ע 45836-04-15 ש. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' [פורסם במאגרים ביום 20/09/20].
  5. עוד נפסק כי על הראיות המבססות את העילה להיות משמעותיות "ולא די בהוכחת חשש בלבד להשפעה זו." (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1), 48; פרשת מרום).
  6. לשם כך קבע בית המשפט העליון ארבעה "מבחני עזר" שיסייעו לבית המשפט בניתוח הנסיבות והממצאים, וקביעת קיומה של תלות המצווה בנהנה: מבחן התלות והעצמאות; מבחן תלות וסיוע; מבחן קשרי המצווה עם אחרים והיקפם; ומבחן נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה (ראו בהרחבה פרשת מרום).

מהכלל אל הפרט

  1. האם משקפת הצוואה את רצונו האמיתי של המנוח, או שמא הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת מטעם הנתבעת, שהובילה אותו לצוות כפי שציווה?

אמנם, המתנגדים חזרו בהם מטענת היעדר כשרות המנוח. ברם, טענת המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת התבססה על תלותו הפיזית של המנוח בנתבעת, משכך אקדים ואתייחס בקצרה למצבו הרפואי של המנוח בחודשים האחרונים לחייו.

מצבו הרפואי של המנוח

  1. כשלושה חודשים בטרם פטירתו אובחן המנוח כחולה בסרטן ריאות מתקדם. המנוח נעזר בבלון חמצן בביתו וניקוז הנוזלים מריאותיו. אין חולק כי מצבו גרם לו לסבל רב וכאבים. המתנגדים טענו כי עקב כך היה המנוח במצב פגיע ורגיש, ונוח להשפעה. אינני מקבל טענה זו, ואנמק.
  2. מתוך חוות דעתה ועדותה הברורה של המומחית עולה כי המנוח היה צלול לחלוטין במצב קוגנטיבי שמור ומעורב באופן מלא בענייניו גם בימיו האחרונים, חרף מחלתו הקשה.
  3. בחוות דעתה התייחסה המומחית למצבו הנפשי, הקוגניטיבי והגופני של המנוח בעת החתימה על הצוואה מיום 22/4/18, חמישה ימים לפני פטירתו. לאחר עיון מעמיק במסמכים הרפואיים שהומצאו לה הייתה המומחית בדעה כי "בתקופה הרלבנטית לחתימה על הצוואה לא מתועד תלונות על מצבים בלבולים ו/או בעיה קוגניטיבית, להיפך בתיעוד הרפואי מתואר מעורבות רבה של המנוח בדיונים עם הצוות הרפואי בטיפול התרופתי והסכמה שלו בחתימתו לטיפול כימותרפי וביולוגי ורצון בתקווה לשפר את מצבו." (ההדגשה שלי ר.א.)
  4. גם ביום שלאחר החתימה על הצוואה, וחרף ההחמרה במצבו, פנה המנוח לחדר המיון ודיווח בעצמו על מצבו. בבדיקה שנערכה לו בקבלתו נרשם כי מבחינה קוגניטיבית היה המנוח שמור ללא תלונות על מצב בלבולי ונרשם כי הוא מתמצא בזמן ובמקום. נאמר כי המנוח סבל מכאבים, ועקב עוצמת הכאב וחרדה גבוהה נרשם "מצב הכרה מבולבל", ואולם לאחר קבלת טיפול הרגעתי למניעת כאב מצבו הגופני והקוגניטיבי השתפר.
  5. לאור האמור הגיעה המומחית למסקנה כי המנוח היה במצב קוגניטיבי שמור, וכי למנוח "הייתה יכולת להבין את מהותה וטיבה של הצוואה להשלכותיה והיה כשיר לחתום על הצוואה מתאריך 22.04.18." וכל זאת למרות המחלה הקשה ממנה סבל.
  6. בחקירתה התייחסה המומחית גם לאופי המנוח באומרה כי לפי התרשמותה היה המנוח אדם דומיננטי וחזק. אדם שהיה מעורב בדיונים עם רופאים, חתם בעצמו על הסכמות והיה מודע לטיפול ולתרופות שמקבל - גם בשלב שקיבל תרופות נרקוטיות קשות, והיה מלא תקווה שיצליח להחלים. לדברי המומחית, גם הדוחות הסיעודיים קובעים במפורש כי דיבור המנוח היה תקין וכי גם לאחר קבלת תרופות להרגעת החרדה היה מתמצא בזמן ובמקום ומדבר בדיבור תקין.

עוד הפנתה בחקירתה למסמכים המתארים את השפעת התרופות על המנוח ועל כך שלא נגרמה לו כל הפרעה בקוגניציה (ראו עמ' 63, שורות 5 – 21).

עוד ציינה המומחית כי מניסיונה רב השנים של עריכה ומתן חוות דעת בנוגע לאנשים בטרם חתימתם על צוואה היא יכולה להעיד, כי המצווים תמיד מתכננים מראש מה רצונם. המומחית הוסיפה כי חתימה על צוואתו של האדם היא רק השלב הסופי כאשר מקדימה לכך חשיבה רבה ומשמעותית שאותה מבצע האדם עם עצמו (ראו עמ' 63, שורות 24 – 34). לכן, אין ספק כי ההחלטה וניסוח הצוואה נרקמו אצל המנוח הרבה לפני החתימה הפיזית על הצוואה, ולכן כאשר בחר להדיר ממנה את ילדיו, קדמה לכך מחשבה והחלטה מפורשת.

  1. עדות המומחית בעניין זה ומסקנותיה מקובלות עליי ואף מתיישבות עם השכל הישר. העובדה כי המנוח חתם על צוואה זהה מבחינת מהותית – הדרת ילדיו והענקת רכושו לבת זוגו – חודש לפני החתימה על הצוואה השנייה, מלמדת, אכן, כי מדובר בתכנון מלא ומוקפד שנעשה שבועות ואולי אף חודשים לפני החתימה הפיסית על הצוואה האחרונה.
  2. בנוגע ליכולת המנוח להקריא מסמך באורך עמוד וחצי במצבו, ציינה המומחית בחוות דעתה, כי על בסיס התיעוד הרפואי שהיה בפניה – למרות קשיי הנשימה וחיבורו לחמצן קבוע, היה המנוח בהכרה מלאה ויש להניח שיכול היה להקריא מסמך (צוואתו) אם כי בקושי רב (עמ' 43 לחוות הדעת). לא הוצגה בפניי ראייה שתסתור מסקנה זו, היא קונסיסטנטית עם עדותה של עוה"ד ***** ומקובלת עליי.
  3. עוד יצוין כי מהמסמכים הרפואיים עולה כי ביום 11/4/18, כ- 11 ימים לפני החתימה על הצוואה, נבדק המנוח ע"י ד"ר וולנר בקרייה הרפואית *****. בסיכום הביקור נכתב כי המנוח היה מעורב בקבלת החלטות וחתם בעצמו על טופס הסכמה לטיפול.
  4. כמו כן בבדיקה שנערכה למנוח כ- 7 ימים לפני החתימה ההתרשמות הייתה כי המנוח היה מעורב אקטיבית בבחירת סוג הטיפול עבורו. עוד נאמר, כי למרות קבלת טיפול תרופתי בתרופות שעלולות לגרום לטשטוש הכרה, לא נרשמו בתיעוד הרפואי תלונות על שינוי מצב הכרתי או אבחון של מצבי בלבול.
  5. כאמור המתנגדים זנחו את טענת הכשרות, אך מעבר למסקנה שהמנוח היה צלול בימיו האחרונים, כל האמור מלמד בבירור על אדם עצמאי, שאינו נתון לחסדי איש, המודע למצבו ומעורב לחלוטין בהחלטות הנוגעות בו עד ליומו האחרון. המנוח היה אקטיבי ומעורב בבחירת הטיפול הרפואי המתאים לו, ולא הוכח כי היה במצבו הרפואי כדי להשפיע על החלטותיו.
  6. המתנגדים ניסו לטעון כי מתמלול השיחה עם הבת ***** מצטיירת תמונה של אדם שמדבר בשקט, מרצה ולא עומד על שלו. אך מנגד העידו בעצמם שהיה איש מאוד דעתן וקשה. עדויות אלה פועלות לרעתם – שכן כיצד אפשר לטעון להשפעה על אדם כה דעתן וקשה?
  7. לטעמי, ייתכן כי בכך היה די כדי להפריך את טענות המתנגדים בנוגע ליכולת הנתבעת להשפיע עליו נוכח מצבו הגופני, אלמלא מסקנות אלה היו מצטרפות לעדויות הרבות בנוגע לאופיו של המנוח, עדויות חבריו הרבים, עדות הנתבעת ובפרט עדויות של המתנגדים עצמם, ילדיו של המנוח.

כך למשל העיד בנו *****, שהיה, כפי שעלה מהעדויות, המקורב ביותר למנוח עד שניתק את הקשר עם אביו:

ש.    איזה מן איש היה אביך

ת.    קשה עורף, מניפולטיבי, עקשן ומתקרבן ושקרן

(עמ' 54, מול שורות 28, 29)

  1. אציין כי עדות מסוג זה, של בן אודות אביו, היא יוצאת דופן וחריגה. מעטים המקרים בהם יבחר בן להתבטא באופן הנ"ל כלפי אביו המנוח. ברם, יש בעדות זו, שניכר היה בה כי היא אותנטית, על מנת ללמד על היחסים ששררו בין המנוח לילדיו. מערכת היחסים, כפי שאני התרשמתי, לא הייתה מערכת יחסים "מורכבת" עם "עליות וירידות", אלא מערכת יחסים קשה, מרוחקת, על גבול המנותקת ורוויית כעסים. כעסים שמסתבר שלא שככו גם שנתיים וחצי לאחר פטירתו של האב.

גם מתוך עדות הבת ***** עולה דמותו של האב כאדם עיקש ודעתן שלא בנקל ניתן להשפיע עליו, אם בכלל:

ש.      איזה סוג של בן אדם היה אביך, האם היה אפשר לסובב את דעתו או שהיה אדם עיקש דעתן

ת.      אני חושבת שזה תלוי בסיטואציות שיש לו. אין לי ספק שיש סיטואציות שהיה חלש. יש חלק כזה וחלק כזה.

ש.      איך הכרת אותו

ת.      אני מכירה אותו כאבא בשבילי והיו פעמים שהכרתי אותו כאדם אחר.

ש.      אבל בכל מקרה את העדת שהיא לא הצליחה לסובב את אבא למרות שניסתה.

ת.      כן.

ש.      בסעיף 29מ לתצהירך לעומת זאת את כותבת כי לאורך כל הזמן היא שלטה בו והוא עשה מה שהיא אמרה לו. איך זה מתיישב עם מה שאמרת קודם.

ת.      זה מתחלק לחלקים בחיים. יש חלקים שזה צלח ויש חלקים למשל גם אחרי הפיצוץ ביננו שהוא נשאר איתי בקשר וזה לא צלח.

ש.      אז זה לא נכון שהוא נורא פחד להיות לבד ולכן עשה מה שהיא אמרה לו, זה לא היה ככה.

ת.      בתקופה שגרנו בבית לא פעם ולא פעמיים שהיא אמרה לנו  "תעלו לדירה למעלה".

ש.      מה זה הדירה למעלה.

ת.      הדירה של אבא שלי.

ש.      והוא עלה באמת לדירה למעלה.

ת.      לא.

ש.      אז שוב את נותנת דוגמא ש***** אמרה לו לעשות משהו והוא עשה משהו אחר, זו דוגמא לכך שהיא לא שלטה בו בעצם.  האם נכון לומר שבעצם היה אדם מאוד דעתן ועשה מה שהוא רצה.

ת.      לא יודעת.

(עמ' 28, מול שורות 26 – 34, עמ' 29, מול שורות 1 – 12).

וכך גם העידה הגב' ***** זוגתו לשעבר:

ש.       איזה אדם היה *****

ת.        הוא היה בן אדם טוב, קריזיונר, חסר סבלנות

ש.       האם הוא היה אדם שאפשר לנהל אותו או לומר לו מה הוא צריך לעשות

ת.        בזמן שהיה איתי אז לא, לפי היכרותי איתו לא.

(עמ' 10, מול שורות 18 -21)

גם מתוך חקירת הנתבעת עולה אותה תמונה של אדם בעל מודעות מלאה ובעל רצונות משלו שעל פיו יישק דבר:

ש.        בן אדם חולה סרטן במצב לא טוב, איך יכול להיות שמיום שישי שהוא מלא נוזלים, שישי שבת ראשון את מגיעה אותו רק ביום שני לבית חולים, איך יתכן שלא לקחת אותו בטיסה למיון כבר ביום שישי.

ת.         כי ***** סרב ללכת לבית חולים בשום פנים ואופן.

ש.        למה לא כתבת את זה.

ת.         לא כתבתי.

ש.        הוא סירב באופן מוחלט ללכת או רק ביום שישי

ת.         הוא סרב ללכת לבית חולים ולא רצה שנפנה אותו, גם הבן שלי היה . ***** אמר שיהיה בסדר.. נצא מנקודת הנחה שאני לא במצב הכי טוב עם ***** כי הוא היה אדם מאוד נוקשה ומה שהוא אמר עשיתי וסרב לכת לבית החולים אבל נתתי לו את התרופות שאמרו לי הרופאים, בשעה 5 בבוקר נסענו וכשהורדתי בן אדם עם רגליים מאוד מאוד נפוחות ושמתי כיסאות על מנת שיוכל להגיע עד לרכב שלי. הכאב שלי מאוד גדול שאני לא מסוגלת. רק בן אדם שעובר את זה יכול להבין מה היה שם.

ש.        בארועים אחרים שהוא הלך לבית החולים הוא גם לא רצה ללכת

ת.         הוא היה חייב לעבור טיפולים וכימותרפיה והלך. לא היה מקרים שלא רצה ללכת מעבר לאותו יום. הוא ידע שהייתי בקשר עם הרופאים וכאשר אמרו לנו לבוא והוא ידע שיש פגישות. הוא לא רצה למות ולא להיות חולה ועשיתי מה שאמרו לי לעשות.

ש.        ביום ראשון הוא רצה ללכת לבית חולים

ת.         לא.

ש.        וביום שני

ת.         כן.

(עמ' 69, שורות 14 – 34)

 

ש.        מה קרה בין ראשון לשני שהשתנה לו הרצון

ת.        כי הוא שמע שקבעתי תור והיה איתי בטלפון ואמר לי שבשני בבוקר נלך לבית חולים.

(עמ' 70, שורות 1 -2)

וכן העידה עו"ד *****:

ש.   מפנה לסעיף 5 לתצהירך. ***** בעת הזו שישבתם על אותו הסכם ממון, היתה פעילה באותה שיחה.

ת.    ממש לא. ההתרשמות שלי ואני המון במגע עם המון אנשים מכל הצבעים והסוגים. אני לא צריכה הרבה להבין בדינמיקה מה קורה במערכת. ***** לא היתה פעילה או מהנשים שבאות אלי הדברניות האלה ששולטות על השיחה והגבר יושב בשקט. במקרה זה הוא היה הפעיל והמדבר ובטון הקובע. זו ההתרשמות שלי ממנו.

 (עמ' 120, מול שורות 8 – 13)

אציין כי עדותה של עו"ד ***** היה קוהרנטית, רציפה, ברורה והותירה עלי רושם אמין ביותר.

מתוך עדות חברו *****, שהיה עד לחתימה על הצוואה הראשונה:

ש.   אתם בעצם חברים טובים אבל אפשר לומר עליו שהוא היה אדם פרטי ששמר דברים לעצמו

ת.    מה שרצה שיתף ומה שלא פשוט לא שיתף.

(עמ' 97, ש' 13 – 14 )

בתצהירו ציין עד זה כי חברו המנוח לא היה "טלית שכולה תכלת" והיה משתמש בשפה קשה. עוד הצהיר כי מערכות היחסים של המנוח עם ילדיו היו מורכבות והוא ניסה לקרב אליו את הילדים ללא הצלחה (ר' ס' 9 לתצהיר *****).

חברו הקרוב ***** הצהיר כי המנוח לא היה אדם קל שאפשר להכריח אותו לעשות משהו (ר' סעיף 9 לתצהירו של מר *****). עוד הצהיר, בהתייחס למועד החתימה על הצוואה, כי המנוח היה אדם מעשי המסתכל קדימה (ר' סעיף 13 לתצהירו).

  1. ישנן עדויות נוספות אולם כמדומני די באמור, בשילוב עם עדותה של המומחית, כדי לצייר תמונה של אדם דעתן, אפילו עקשן, שלא ניתן להשפיע עליו בנקל. זאת ועוד, כל חבריו של המנוח העידו והצהירו כי המנוח היה צלול לכל אורך הדרך, התמצא וידע היכן נמצא ומי מבקר אותו.
  2. אין לי כל ספק, וכך עולה במובהק מכל העדויות שהובאו בפני, כי בעת עריכת הצוואה והתקופה שקדמה לה (ועד ליום פטירתו) היה המנוח בר דעת, דעתן, מעורב ועצמאי ולא נתון לכל השפעה קל וחומר שלא להשפעה בלתי הוגנת.

היחסים בין המנוח לילדיו ולנתבעת

  1. חרף ניסיונם של המתנגדים להציג תמונה של מערכת יחסים טובה ואוהבת עם אביהם, התמונה המצטיירת משלל הראיות והעדויות שהובאו בפניי היא כי היחסים בין המנוח לילדיו המתנגדים לא היו טובים וזאת בלשון המעטה, ואף מרוחקים עד כדי נתק. יתרה מכך, התעקשותם של המתנגדים על כך שהיו בקשר קבוע עם המנוח מנוגדת לטענתם שהנתבעת ניתקה אותו מהם ומסביבתו.
  2. לעומת המתנגדים, הביאה הנתבעת עדים שאינם בעלי אינטרס או ענין, ושהיו קרובים מאוד למנוח, אשר העידו כי היחסים עם ילדיו לא היו טובים וכי רוב הילדים היו רחוקים ממנו, בקושי הגיעו לביקור, אפילו בימיו האחרונים, וחלקם ניתקו את הקשר לחלוטין.
  3. מר ***** שהצהיר כי היה בקשר קבוע עם המנוח והנתבעת וסייע להם, העיד כי המנוח נפגע מילדיו וכעס עליהם וכי למיטב זכרונו ילדי המנוח כלל לא היו נוכחים ומעורבים בטיפול ורובם לא ביקרו אותו כלל:

ש.        הוא הביע בפניך כעס על הילדים שלו

ת.         היו פעמים. אפילו כעס רב.

(עמ' 99, מול שורות 33, 34)

ש.        זמן המחלה שלו או לפני

ת.         גם לפני

(עמ' 100, מול שורות 1, 2)

 

לעומת זאת, בין הנתבעת למנוח היו יחסים טובים של חברות ואהבה ומההיכרות שלו לא היה ספק בכך שהמנוח רצה שמה ששלו יהיה של הנתבעת, כך לדברי מר *****.

  1. גם חברים ועדים נוספים העידו כי היחסים בין הנתבעת לבין המנוח היו טובים מאוד. חבריו הצהירו כי הרגישו רצויים בבית הנתבעת והמנוח, וכי מעולם לא התרשמו שהנתבעת מנסה לבודד אותו או להפעיל עליו מניפולציות. התרשמותם הייתה כי הנתבעת טיפלה בו במסירות והייתה לו אישה טובה. כן העידו חלקם לגבי מערכת היחסים הקשה והמורכבת של המנוח עם ילדיו וכי בתקופת המחלה לא ראו את ילדיו של המנוח בביתו, אך חלקם הגיעו לביה"ח (ראו ס' 6 לתצהיר *****, ראו ס' 10 לתצהיר *****, ראו ס' 9 לתצהיר *****).
  2. המתנגדים הציגו הודעת טקסט שנשלחה ע"י המנוח לבתו ***** ביום הולדתה כדי להראות שהיחסים היו טובים. ברם, עצם העובדה שהמתנגדים מנסים להיבנות על הודעה כמעט בודדה זו, רק מחזקת את הטענה שהקשר לא היה טוב. המתנגדים לא הצליחו להביא כל ראייה חיצונית, או עדים שאינם בעלי אינטרס, שיוכלו לתמוך בטענותיהם כי היחסים בינם ובין המנוח היו יחסים טובים. העד "החיצוני" היחיד מטעם המתנגדים היה מר *****, שעבד עם הבת ***** בחנות אלונית בקיבוץ, שטען שהמנוח היה מגיע לבקר את ביתו ומשבח אותה וכי הייתה ביניהם אהבה עצומה לדבריו. עדות זו לבדה, המבוססת על היכרות אקראית, ובוודאי לא על קשרי חברות קרובים עם המנוח, אינה יכולה לעמוד מול עדויות רבות של חבריו האישיים של המנוח שהעידו אחרת. מה עוד שעדותו של מר ***** נגעה לבת ***** בלבד ולא עלה ממנה כי המנוח דיבר או אפילו הזכיר את ילדיו האחרים.
  3. בסופו של דבר, לא הובאה בפניי כל ראייה ממנה ניתן ללמוד כי המנוח היה תלוי באדם כלשהו במידה כזו שיכלה לגרום לו לסטות מרצונותיו. אני סבור כי המתנגדים לא הוכיחו בדל של השפעה בלתי הוגנת ולא מעורבות בהכנת הצוואה. העדויות שנשמעו בפניי מאת עורכות הדין, חברי המנוח והנתבעת היו קוהרנטיות, רצופות ומהימנות ביותר.

ויודגש, כי בהתאם לפסיקה השאלה איננה האם הייתה השפעה כלשהי על המצווה המצדיקה פסילת הצוואה, אלא האם התקיימה השפעה אשר בנסיבות איננה הוגנת, ואשר יש בה משום ניצול תלות המצווה לטובת הנהנה. דבר שכאמור לא הוכח בענייננו.

  1. כמו כן לא הוכח בפני כי הנתבעת פעלה לנתק את המנוח מקרוביו ובני משפחתו. ההפך הוא הנכון. העדויות שהובאו בפניי מראות כי המנוח נפגש עם חבריו ואנשים מהקיבוץ גם בתקופת מחלתו ויצא מביתו בסיוע חבריו או הנתבעת.
  2. בשל הקושי להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת במובן סעיף 30 לחוק, התשכ"ה-1965, נקבעו בהלכה הפסוקה ראיות נסיבתיות ומבחנים לסייע בהוכחת קיומה. ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מיכקשווילי, פ"ד נד(2) 337, 342. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2), בעמ' 827 ואילך, מפורטים אבני בוחן לשם סיוע בשאלת קיומה אם לאו, של השפעה בלתי הוגנת. בחינת המבחנים הללו על הנסיבות כאן מגלה כי לא התקיימו סממנים להשפעה בלתי הוגנת. כדלקמן:
    • תלות ועצמאות – מהעדויות עולה כי המנוח, חרף מצבו הבריאותי היה אדם עצמאי שקיבל החלטות בכוחות עצמו ועל דעת עצמו בלבד. זאת ועוד, המנוח, שהיה בן וחבר קיבוץ, וחי כל חייו בקיבוץ, נהנה מרשת תמיכה של אנשי מקצוע בקיבוץ כמו גם מחבריו הקרובים. כך שהטענה כי המנוח היה תלוי בנתבעת בלבד, וכי תלות זו הניחה תשתית ליצירת השפעה בלתי הוגנת, לא רק שלא הוכחה אלא שמתוך הראיות ניתן לומר כי היא הופרכה.
    • תלות וסיוע – הדברים נכונים גם למבחן זה של תלות וסיוע. המנוח קיבל תמיכה וסיוע ממספר מקורות, ובשום אופן לא היה תלוי באופן מוחלט בסיוע שקיבל מהנתבעת. ודוק: אין חולק כי הנתבעת, כבת זוג של המנוח והקרובה אליו ביותר, הייתה המסייעת העיקרית של המנוח והיא זו שטיפלה בו תוך מסירות והקרבה, אך אין בין טיפול מסור ודאגה כנה ובין השפעה בלתי הוגנת דבר וחצי דבר.
    • קשרי המצווה עם אחרים – מבחן מִשנה זה מסייע לאמוד מידת התלות של המצווה בנהנה. אם יתברר כי בתקופה הרלוונטית היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או קשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלות המצווה בנהנה, ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה. עדות חבריו הרבים של המנוח, כולל חברים שהיו על יד מיטתו בעת אשפוזו, מלמדים כי קשריו החברתיים של המנוח היו ענפים ומבוססים, הכוללים חברים קרובים ואהובים שסייעו לו באופן אקטיבי כולל הסעות לבתי חולים ובדיקות בעת מחלתו.
    • נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, הדבר תומך בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, גם כאשר המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק. במקרה שלפני לא הוּכח, אף לא לכאורה, כי לנתבעת קשר לנסיבות עריכת הצוואה. מהעדויות עולה כי המנוח היה ההוגה, היוזם והפועל בכל הקשור ליצירת הקשר עם עוה"ד (ובמקרה דנן מדובר בשתי עורכות דין שכל אחת מהן ערכה צוואה למנוח בעת אחרת), בהוראות שניתנו לעוה"ד לעריכת הצוואה, בפגישות המוקדמות עם עוה"ד. עדותן של עוה"ד בעניין זה היו חד משמעיות ושללו כל מעורבות, אפילו התערבות עקיפה של הנתבעת בעריכת הצוואות.
  3. המסקנה המתבקשת והמתחייבת היא כי במועד עריכת הצוואות, הן הצוואה הראשונה והן הצוואה השניה היה המנוח עצמאי לגמרי מבחינת קבלת החלטות, וכלל לא היה ניתן להשפיע עליו עקב אופיו הקשה והדעתני עליו העידו כולם, לרבות ילדיו המתנגדים. המנוח אומנם היה זקוק לסיוע, אך הוכח בפני כי הוא קיבל סיוע גם מחבריו וגם ממערכת התמיכה בקיבוץ ולא היה תלוי בנתבעת באופן בלעדי כלל ועיקר. טיפולה המסור של הנתבעת במנוח אינו יכול להיזקף לחובתה ובוודאי שאינו יכול להיחשב כהשפעה בלתי הוגנת.

צוואות המנוח וטענת מעורבות הנתבעת בעריכתן

  1. גם בעניין הצוואות לא עלה בידי המתנגדים להוכיח כל מעורבות של הנתבעת בעריכתן.
  2. הוראות ס' 35 לחוק קובעות כך: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה."
  3. המנוח ערך צוואתו זמן קצר לפני פטירתו, אין ספק שכבר היה חולה מאוד, אבל כאמור בחוות דעת המומחית היה כשיר לגמרי. יתרה מכך כחודש לפני כן עשה צוואה דומה, שגם בה הוריש הכול לזוגתו הנתבעת.
  4. עורכות הדין שערכו את צוואות המנוח, הראשונה והשנייה, העידו שתיהן כי התרשמו שהמנוח היה צלול לחלוטין וצוואתו שיקפה את רצונו. עוה"ד ***** הצהירה כי המנוח אף נימק בפניה את החלטתו, בכך שרצונו להקנות לזוגתו בטחון ואפשרות להמשיך להתגורר בקיבוץ. עוה"ד ***** העידה כי התרשמה שמדובר באדם דעתן, אינטליגנט וקשה, אפילו קשה מאוד (ר' עמ' 120, שורות 20, 22, עמ' 126, שורה 8) וכי היה חשוב למנוח שרוח הדברים כפי שהופיעו בצוואה הראשונה יהיו גם בשנייה (עמ' 121, שורה 5).
  5. עוה"ד ***** העידה כי ביקשה מהמנוח להקריא את הצוואה בקול, והוא עשה זאת באיטיות ובמאמץ. כאשר הגיע לחלק שבו מוריש לזוגתו ולא לילדיו שניתקו איתו קשר התרגש מאוד, לבסוף אישר שזה רצונו וחתם.
  6. עוה"ד ***** העידה כי היה זה המנוח שיצר איתה קשר וכל התקשורת בקשר לצוואה הייתה מול המנוח בלבד (ר' עמ' 133 שורות 16-18) הקשר עם הנתבעת היה רק כאשר היא חיכתה לה בחניה על מנת לכוון אותה לבית. עוד העידה עוה"ד כי הנתבעת לא נמצאה כלל במרחב השיחה שקיימה עם המנוח (עמ' 134, שורות 5 עד 16).
  7. גם עוה"ד ***** העידה כי היה זה המנוח שיצר עמה קשר ובפגישה זכרה שהוא היה פטפטן ודברן (עמ' 116 שורה 31). עוה"ד ***** העידה כי הייתה אצל המנוח פעמיים. פעם אחת פגישת הכנה לפני עריכת הצוואה ובפעם השניה לצורך החתימה על הצוואה. טענות ב"כ המתנגדים כי מדובר בפגישה שלא הייתה, אינן יכולות להתקבל. אומנם המועד המדויק של הפגישה הראשונה לא הוברר עד תום, אך אין בכך כדי ללמד שמדובר בפגישה "מומצאת". אותה פגישה גם צוינה על ידי העדה ***** מזכירתה של עוה"ד ***** ולא מצאתי כל טעם מדוע לא לקבל את עדותן שהייתה מהימנה והשתלבה באופן מלא במארג הראיות.
  8. עדויות אלה מפי עורכות הצוואות ומפי העדה ***** מחזקות את המסקנה כי צוואת המנוח משקפת את רצונו מבלי כל מעורבות של הנתבעת או של גורם אחר זולת המנוח עצמו. יוער, כי גם אם ידעה הנתבעת על קיומה של הצוואה או ידעה על תוכנה ואיני קובע שכך היה, אין בכך כדי להוכיח את השפעתה על ניסוחה או את מעורבותה בהכנה, טענה שנטענה בעלמא מבלי כל ביסוס ראייתי.

הטענה בדבר פגמים צורניים בצוואה

  1. שתי טענות העלו המתנגדים ביחס לפגם צורני בצוואה. טענה ראשונה ביחס למפת הפרצלציה שלא צורפה לצוואה למרות ההפניה אליה, וטענה שנייה שעלתה בסיכומים לפגם צורני נוכח טעות בחשבון הבנק של המנוח.
  2. אציין כי ספק אם פגמים אלה עולים לכדי פגם צורני במובנו המלא, אך גם אם יש לראותם כפגמים צורניים, הרי שמדובר בפגמים המצויים על הרף הנמוך ביותר, ואין בהם כדי לשנות את נטל ההוכחה בדבר אמיתות הצוואה והיותה משקפת באופן מלא את רצונו של המנוח.
  3. עוד אציין כי כבר ביום 8/7/2020 ניתנה החלטתי לפיה היעדר נספח לצוואה (תשריט) אינו פוגם בחשיבות רצון המצווה ואין בו כדי להפוך את נטל ההוכחה המוטל על כתפי המתנגדים.
  4. המנוח נימק בפני עו"ד ***** מדוע הוא מבקש להכין צוואה חדשה. עוה"ד ***** הצהירה כי ייעצה למנוח להוסיף את הנתבעת כמוטב בחסכונותיו הפנסיונים באם רצונו שהיא תקבל את הכספים ועל כן הצוואה השנייה איננה זהה בדיוק לראשונה. עוד הסבירה עו"ד ***** לעניין מפת הפרצלציה, כי המנוח החזיק בידו מסמך ענק והוא התבקש לצלם את החלק הרלוונטי בגודל A4 כך שאפשר יהיה לצרפו לצוואה. אני סבור, כאמור, כי אי צירופה של המפה אינו מהווה פגם צורני, וודאי שלא כזה המעלה ספקות לגבי אמינות הצוואה או תוקפה, או תהיות באשר לרצון המצווה.
  5. כך גם לגבי הטעות הנטענת במספר חשבון הבנק טענה שנטענה לראשונה בסיכומי המתנגדים. הגם שהנתבעת טענה כי יש לדחות טענה זו על הסף מחמת הרחבת חזית אסורה, ממילא אין בטענה זו כדי לפגום באמינות הצוואה והיא אף איננה מהווה פגם המצדיק העברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת. לענין עוצמת הפגם והעברת נטל השכנוע יפים דבריו של בית המשפט העליון:

"לעניין נטל השכנוע, יש בעיני כשלעצמי, ואיני קובע מסמרות בהחלטה זו, חשיבות לעוצמת הפגם שנפל. אכן, ישנם בהחלט פגמים, שהיו מהווים עילה להעברת הנטל, אם לא לפסלות, ודוגמאות לכך קיימות בפסיקה. הפגם הנטען במקרה דנא על פניו, עוצמתו איננה כזאת המצדיקה את הדבר;"  (דברי כב' השופט אליקים רובינשטיין בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלוני (פורסם במקורות ביום 20.07.2005)‏‏).

  1. לא השתכנעתי כי נפלו בצוואה פגמים צורניים, לא כל שכן כאלה שאינם ניתן לריפוי בנקל ע"י סעיף 25 לחוק:
  2. (א)  התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
  3. סעיף 25 לחוק. ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית., מעניק לבית המשפט סמכות לקיים צוואה שנפל בה פגם, אם התקיימו בה מרכיבי היסוד וכן "...לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה...". בענייננו, הפגמים החיצוניים הינם טכניים לחלוטין והצוואה עצמה (הן הראשונה והן השנייה) מקיימות באופן מלא את צורת הצוואה בפני עדים: הצוואה בכתב, נושאת תאריך, נחתמה על ידי המצווה לאחר שהצהיר בפני שני עדים כי זו צוואתו והעדים אישרו בחתימתם כי המצווה הצהיר וחתם על הצוואה. בנסיבות אלה, אין כל קושי "לתקן" או להשלים את המובן מאליו – מפת הפרצלציה ותיקון מספר חשבון הבנק המופיע בצוואה.
  4. לסיכום, לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצון המצווה וכי מדובר בענייננו בפגמים קלים, טכניים בעיקרם שאינם מעבירים לדידי את נטל ההוכחה והראייה להוכחת אמיתות הצוואה מכתפי המתנגדים אל כתפי הנתבעת.

סוף דבר:

  1. ההתנגדות נדחית. ניתן להבין ללב המתנגדים המתקשים להשלים עם צוואת אביהם. אולם, ציפיות היורשים הטבעיים אינם מהווים שיקול בשאלת בחינת תוקפה של צוואה. הנטל הרובץ על מתנגד לצוואה הינו נטל כבד והמתנגדים לא הרימו את הנטל הרובץ עליהם.

שוכנעתי מעל לכל ספק כי המנוח ידע היטב מה היה רצונו וביטא אותו בצורה מובהקת הן בצוואתו הראשונה והן בצוואה השנייה נשוא ההתנגדות.

  1. לאור האמור ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 22/4/2018.
  2. הנתבעת רשאית להגיש פסיקתה לחתימת בית המשפט.
  3. הכספים שנצברו בקופת בית המשפט מהשכרת הדירה ב****** יועברו במלואם לנתבעת.
  4. אשר להוצאות המשפט, בהתחשב באופן בו ניהלו הצדדים את ההליך, במורכבותו ובהשקעת המשאבים שנדרשו לניהולו ולהכנתו מצאתי כי יש לחייב את המתנגדים בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪. שישולמו בתוך 30 יום.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים

 

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור תיק זה ואת התיקים.

 

 

ניתן היום,  ז' סיוון תשפ"א, 18 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ