לא רק בעולם הדוגמנות: מנהלנית ציי הרכב של יבמ מאז 1977 פוטרה ב-2013, על סף גיל הפרישה, בנימוק ששירותה "אינו נדרש יותר". השופטת קיבלה את טענתה כי הופלתה לרעה מחמת גיל והבהירה כי שיקולי התייעלות אינם יכולים לבוא על חשבון זכויות אדם.
התובעת החלה לעבוד ב"יבמ ישראל" בשנת 1977 בתפקידי אדמיניסטרציה. בשנת 1996 עקב מהלך ארגוני כלל עולמי להעברת שירותים למיקור חוץ, היא פוטרה מיבמ וגויסה מחדש לאותו תפקיד דרך חברת "ג'ונסון קונטרולס". בשנים האחרונות לעבודתה היא הועסקה כמנהלנית ציי הרכב של יבמ.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני עבודה
בתביעה שהגישה העובדת ב-2014 היא סיפרה כי באוגוסט 2013 קיבלה זימון לשימוע ממנכ"לית ג'ונסון. בשימוע נאמר לה כי יבמ החליטה לסיים את ההסכם מול ג'ונסון בכל הקשור להעסקתה ולכן היא תסיים את תפקידה בסוף ספטמבר. לתובעת לא עזרו כל בקשותיה כי פיטוריה יישקלו מחדש לנוכח גילה המתקדם ומצבה הכלכלי.
התובעת טענה כי במשך כל תקופת העסקתה היא הייתה עובדת של יבמ וג'ונסון שימשה רק כ"צינור להעברת הכספים".
לדבריה, הנתבעות פיטרו אותה בשל גילה המתקדם, כשלוש שנים בלבד לפני גיל הפרישה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היא הדגישה כי לאחר פיטוריה סטודנטית צעירה החלה לבצע את תפקידה ישירות ביבמ.
היא הוסיפה כי הנתבעות לא עשו מאמץ כלשהו למצוא לה תפקיד חלופי והשימוע שנערך לה היה "למראית עין" כשההחלטה לפטרה כבר הייתה עובדה מוגמרת. התובעת עתרה לפיצוי של כ-500,000 שקל על עגמת הנפש והפסדי השכר שנגרמו לה.
יבמ טענה כי במסגרת מהלכי התייעלות גילתה כי העבודה של התובעת אינה מצדיקה את עלות שכרה. לדבריה, היא הגיעה למסקנה כי סטודנטית המועסקת בחברה יכולה לבצע תפקיד זה בנוסף למטלותיה השוטפות.
יבמ הדגישה כי היא אינה מעסיקתה של התובעת וכי ג'ונסון היא שפיטרה אותה במקום למצוא לה שיבוץ אצל לקוח אחר.
ג'ונסון מצידה טענה כי התובעת לא הייתה עובדת מצטיינת והסבירה כי לא מצאה לתובעת תפקיד אחר ונאלצה לפטרה.
זכויות אדם עולות כסף
השופטת חנה טרכטינגוט מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי יבמ היא שהכתיבה את תנאי עבודתה של התובעת והייתה למעשה "מעסיקתה במשותף" יחד עם ג'ונסון.
לדבריה, ההחלטה על הפסקת עבודתה של התובעת הייתה של יבמ. השופטת הדגישה כי זכותו של מעסיק לנהל את עסקו כרצונו כפופה לשמירה על זכות השוויון. "הפליה על רקע גיל בעבודה שוללת מן העובדים הוותיקים תנאים מינימאליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד", כתבה השופטת.
השופטת לא השתכנעה כי הפיטורים היו בשל תפקוד לקוי של התובעת וקבעה כי פוטרה משום שהייתה עובדת "יקרה" בשל הוותק שצברה, ואין ספק כי מדובר בהפליה אסורה מחמת גיל.
לדברי השופטת, הנתבעות לא הציעו לתובעת כל אלטרנטיבה לפיטורים על אף שהיא גילתה נכונות להמשיך בעבודתה במשרה חלקית ובכך הן פעלו בניגוד לחוק ולחובת תום הלב.
השופטת סיכמה כי "היה על הנתבעות לשקול את גילה המבוגר של התובעת, כבעל השלכות על עתידה הכלכלי והתעסוקתי כאחד מהשיקולים שלא לסיים את העסקתה". היא קבעה כי יבמ תפצה את התובעת ב-90,000 שקל על ההפליה האסורה וכי שתי הנתבעות יחד יפצו אותה ב-80,000 שקל על הפסדי השכר שנגרמו לה בגין הפיטורים.
הנתבעות חויבו בנוסף בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורי שאבי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד אוהד גלעדי, עו"ד מיכל לבנון פורת ועו"ד רוית קוטק
* עורכת דין אורית רוזן - אור עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין