בני זוג ובנם שחתמו על הסכם מול חברת ״גי.טי.סי״ לצורך שיווק מוצריה ל״מגה״, הפרו אותו ולא שילמו לה את התמורה המוסכמת בסך 1.3 מיליון שקל. תביעה שהגישה החברה נגד השלושה התקבלה לאחרונה.
ב-2010 נחתם הסכם שיווק בין בני זוג ובנם לבין חברת ״גי.טי.סי״ שמייבאת מוצרי אריזה. בתביעה שהגישה נגדם החברה היא טענה שהם לא שילמו לה את התמורה עבור המוצרים. השלושה טענו כי החיוב עבר לחברה שהקימו זמן קצר לאחר חתימת ההסכם אך טענותיהם נדחו על ידי השופט אביים ברקאי שהטיח בהם ביקורת קשה.
בתביעה שהגישה חברת ״גי.טי.סי״ באמצעות עו״ד אסף אוסלקה היא סיפרה כי לפני כ-8 שנים נחתם בינה לבין הנתבעים הסכם שלפיו הם ישווקו מוצרי אריזה שלה לרשת ״מגה״. הנתבעים, שרכשו ממנה מוצרים בהיקף של 1.3 מיליון שקל, פעלו במסגרת ״עוסק מורשה״ בשם ״לידן אספקה טכנית״ והתחייבו אישית לפרוע את החוב מולה.
התובעת הדגישה כי ההסכם נחתם לאחר משא ומתן ארוך ותוך תשומת לב לפרטיו. לטענתה, הנתבעים מכרו ל״מגה״ את המוצרים שסיפקה להם אך לא שילמו לה את התמורה.
מנגד הנתבעים, שיוצגו על ידי עוה״ד ברוריה לקנר ומירי קליין, טענו כי ההסכם בוטל. הם הסבירו כי 4 חודשים לאחר חתימת ההסכם הם הקימו חברה בע״מ בשם ״לידן אספקה״ וכל הפעילות עברה אליה.
הם הדגישו כי עם הקמת החברה ההסכם הגיע לקיצו והמשך ההתקשרות מול התובעת היה רק באמצעות החברה.
לדבריהם, הם שלחו הודעה מפורשת על כך לתובעת וליתר הספקים והיא אף פעלה לפיו והנפיקה חשבוניות לטובת החברה.
במהלך הדיונים התברר כי החברה שהקימו הנתבעים קרסה כלכלית והיא בהליכי חדלות פירעון.
פלטפורמה להעמסת חובות
השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה ומתח ביקורת נוקבת על הנתבעים.
השופט ציין כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא ״מפורט ומוקפד״ וכולל סעיפים והוראות רבות. לדבריו, טענת הנתבעים כי התובעת הסכימה בעל פה לביטול ההסכם המושקע זמן קצר לאחר חתימתו אינה משכנעת.
הוא הוסיף כי ההודעה לספקים שעליה ניסו הנתבעים להסתמך ״עלומה וסתומה״ ולא ברור אם אכן נשלחה לתובעת או מי שלח אותה. כל שיש בהודעה הוא הסדר חדש בעניין הוצאת החשבוניות על שם החברה החדשה ומובן כי שינוי בזהות הגורם המשלם אינה מבטלת את החיובים האישיים שהוטלו הנתבעים בהסכם.
בהקשר זה הדגיש השופט שהנתבעים חתמו באופן אישי על כל אחד מדפי ההסכם וכי גם בשנים קודמות הם נשאו בהתחייבות אישית מול התובעת.
״נראה שלכל היותר הקימו הנתבעים פלטפורמה עליה יועמסו חובות״, כתב השופט וקבע כי הנתבעים הקימו את החברה בשם זהה לשם העוסק המורשה במטרה להתחמק מהנושים. הוא סיכם כי ההסכם מ-2010 תקף ועל הנתבעים לשלם לתובעת את התמורה המוסכמת בו.
בסוף דבריו ציין השופט כי הנתבעים ניצלו לרעה את חסות בית המשפט כשהגיעו להסדר מול התובעת שלפיו יוסר העיקול הזמני שהוטל על החברה שלהם ובתמורה יועברו לתובעת 57% מהסכומים שמגה תעביר אליה. בפועל התברר שהם הסתירו מהתובעת שהחברה קיבלה כ-700,000 שקל לאחר הוצאת צו העיקול וכי אף לאחר ההסדר הנתבעים לא העבירו לתובעת כספים ש״מגה״ הכניסה לחברה.
מאחר שחלק מהחוב כבר שולם במסגרת ההליך חייב השופט את הנתבעים לשלם לתובעת את היתרה בסך 899,388 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין