הראיות שהצליחו שני האחים להשיג חרף הזמן הארוך שחלף אל מול תיק הבניין החסר והמבולבל שהציגה הרשות המקומית שכנעו את השופטת כי רוב הבנייה נעשתה ככל הנראה כחוק, לפני שירשו את חלקת הוריהם.
בתום יותר מ-5 שנות דיונים זוכו שני אחים שירשו מהוריהם נחלה במכמורת מרוב עבירות הבנייה שייחסה להם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק חפר. בית משפט השלום בנתניה קבע בין היתר כי מאחר שמרבית הבנייה בוצעה בשנות ה-50 וה-60 ולא אותרו בתיק הבניין מסמכים מהותיים יש לכל הפחות ספק במעורבות הנאשמים או הוריהם בבנייה לא חוקית.
בכתב האישום יוחסו לשני האחים 16 אישומים חמורים בעבירות בנייה בנחלה של יותר מ-500 מ"ר שירשו מהוריהם. בין השאר נטען כי הם בנו בה יחידות דיור, מחסנים, סככות ומרפסות – הכל ללא היתרים.
הנאשמים, שיוצגו על ידי עוה"ד קרני מור ושחר חסאן כפרו במיוחס להם. הם טענו כי חלק מהבנייה כלל לא בוצעה ולגבי השאר – מדובר במבנים שהקים אביהם בהיתר לפני שנים רבות.
הם הציגו צילומי אוויר והביאו מומחה שאישר כי רוב המבנים נבנה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ותאם את תוכנית הבנייה בזמנו. השניים הבהירו כי אביהם היה יקה, שומר חוק, שדאג לקבל אישורים לכל מבנה ומבנה בקרקע – כולל כאלה שכלל לא היו זקוקים לכך.
בתוך כך טענו האחים כי בחלוף 50 שנה ולאחר שהוריהם, כמו גם הגורמים שעסקו בנושא ברשויות נפטרו, הם לא יכולים למצוא את ההיתרים שאין להם תיעוד בתיק הבניין שהגישה. בהתאם לכך הם טענו שהשיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום גרם לנזק ראייתי שמצדיק לזכות אותם.
לעומתם עוה"ד אבשלום אשואל טען בשם הוועדה כי יש מספיק הוכחות לביצוע עבודות בנייה ללא היתר, וכי חלק מהמבנים נבנה דווקא בשנים האחרונות. בנוסף נטען כי תיק הבניין אינו חסר אלא שמלכתחילה לא היו למבנים המדוברים היתרי בנייה.
בנוסף נטען כי שימוש לא חוקי במקרקעין הוא עבירה שנמשכת מדי יום ולכן לא היה שיהוי בהגשת כתב האישום.
נזכרו באיחור
השופטת הדס רוזנברג שיינרט קבעה כי מהראיות אפשר ללמוד שחלק קטן מהבנייה בנחלה, כמו ג'קוזי, אוהל ושירותים, היא חדשה יחסית וברור שלא נבנתה בשנות החמישים. לכן, בהתייחס למבנים אלה היא החליטה להרשיע את הנאשמים.
עם זאת, היא קבעה שהנאשמים הוכיחו במסמכים ותצלומי אוויר ישנים, כי רוב רובם של המבנים נבנה על ידי אביהם לפני עשרות שנים.
בהמשך, השופטת בחנה את הרישיונות והתוכניות שחלו באותה תקופה והגיעה למסקנה שמדובר במבנים שאפשר היה לקבל עבורם אישור. מנגד, הוועדה המקומית לא שפכה אור על המדיניות התכנונית שהייתה נהוגה אז ולכאורה תומכת בטענותיה בכתב האישום.
בעניין השיהוי, השופטת אישרה כי לנוכח טיבן המתמשך של עבירות הבנייה העיכוב לא גורר זיכוי אוטומטי, אבל הוא בהחלט מוריד את הרף הראייתי להוכחת ספק סביר לגבי ביצוע העבירות.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי בחלוף 50 שנה אי אפשר לצפות מהנאשמים למצוא את כל הראיות והמסמכים להוכחת חפות הוריהם – שנפטרו מזמן. מנגד, המסמכים והעדויות שהנאשמים כן הצליחו להשיג מציגים תרחיש הגיוני ומתקבל על הדעת שלפיו המבנים הוקמו רק לאחר שאביהם קיבל אישורים מהגורמים המוסמכים באותה תקופה.
לפיכך, הנאשמים זוכו מחמת הספק מרוב האישומים (12 מתוך 16) שנגעו למבנים העיקריים בנחלה. גזר הדין יינתן בהמשך, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש.
להכרעת הדין המלאה בתיק תו"ב 48984-09-12
- ב"כ המאשימה: עו"ד אבשלום אשואל
- ב"כ הנאשמים: עו"ד קרני מור בשם נאשם 1, עו"ד שחר חסאן בשם נאשם 2
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין