קרוב לחצי מיליון שקל ליולדת: "לא שולטת על יציאות וגזים"

לידה בבית חולים המשפחה הקדושה הסתיימה בקרע בדרגה 3 שנתפר בידי סטאז'רית. בית החולים הודה ברשלנות. בפסק הדין נקבע כי היולדת נותרה עם נכות תפקודית של 15%

תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת התקבלה לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה. בתביעה טען כי בעקבות תפירה רשלנית של קרע מיילדותי נגרמה ליולדת נכות קבועה בסוגרים. בית החולים הודה ברשלנות והמחלוקת הייתה על גובה הנזק. בית המשפט קבע שהנכות מגבילה את התובעת בעבודות הכרוכות בקבלת קהל, או שהייה בצורה קבועה בחברת אנשים.

התובעת, ילידת 1990, נשואה ואם לשניים. ההריון נשוא כתב התביעה הסתיים בלידה בבית החולים המשפחה הקדושה באוקטובר 2015. 

בטופס סיכום הלידה נרשם שהלידה הייתה לידה ספונטנית, וקרע דרגה 2 נתפר כמקובל וללא סיבוכים.

התובעת טענה כי אבחון הקרע היה שגוי ונעשה על ידי סטאז'רית צעירה, שקיבלה רישיון לעסוק ברפואה רק כ-8 חודשים לפני הלידה. בחוות דעת שצורפה לתביעה צוין כי האבחנה הנכונה הייתה צריכה להיות קרע בדרגה 3, והיה על בית החולים לבצע את הליך תפירת הקרע בחדר ניתוח על ידי כירורג. משהתפירה נעשתה על ידי סטאז'רית בחדר הלידה ולא בחדר ניתוח, נטען כי הייתה סטייה מטיפול רפואי מקובל.

לאחר הליך הוכחות ארוך הודה בית החולים באחריותו לנזקים שנגרמו ליולדת. בתיק נותרה להכרעה שאלת גובה הנזק, כשבין הצדדים הייתה מחלוקת בנוגע לשיעור הנכות. 

מומחה שמונה מטעם בית המשפט המליץ על קביעת נכות בשיעור של 40%. התובעת ביקשה לאמץ את עמדתו אך בית החולים התנגד וביקש לקבוע נכות של 5% בלבד.

המומחה ציין שהתובעת תיארה בפניו חוסר שליטה בגזים וביציאות רכות, הכתמת צואה בגינה היא נאלצת ללכת עם טיטול מבד, כאבים בזמן קיום יחסי מין, וחוסר שליטה במתן שתן. לדעת המומחה ניכר כי התובעת מתביישת בקולות הגזים, ולכן נמנעת מעבודה ושהייה ממושכת עם אנשים.

מצגים סותרים

השופט אחסאן כנעאן העמיד את הנכות הרפואית על שיעור של 20%. הוא כתב כי המצגים שהציגו התובעת ובעלה בפני המומחה סתרו את עדותם בבית המשפט. כך, בעדותה סיפרה האישה כי הכתמות צואה קורות בממוצע פעם בחודש. לעומת זאת, המומחה העיד כי נמסר לו שהתובעת מאבדת צואה רכה כמה פעמים ביום. 

מצג מטעה נוסף שנמסר למומחה, נוגע לעובדה עד כמה התובעת יכולה לשלוט בפליטת גזים. התובעת העידה כי היא מסוגלת לשלוט ביציאת גזים בישיבה אך לא כשהיא בעמידה. לעומת זאת, בפני המומחה היא טענה שכל הזמן נפלטים לה גזים.

השופט הוסיף שאין ספק כי הנכות של התובעת נושאת בחובה היבט תפקודי. "הנכות מגבילה אותה בעבודות הכרוכות בקבלת קהל, או שהייה בצורה קבועה בחברת אנשים. היא צריכה להיות באופן מתמיד עם חיתול, שכן אין לדעת מראש מתי יהיה לה צואה מוצקה ומתי הצואה תהיה רכה", כתב.

עוד הוא ציין שהתובעת תיארה בתצהירה אירוע מביך בו הייתה בחתונה והתרחשה בריחת צואה. היא נאלצה לברוח משם מאחר שהאנשים התחילו להתלונן על ריחות לא נעימים. השופט כתב שברור שאם יש קושי חברתי, הקושי התעסוקתי הוא רב יותר. בנסיבות אלה העמיד השופט את הנכות התפקודית על 15%. 

בסיכומו של דבר חויב בית החולים  לשלם לתובעת סך של 372,826 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ, והוצאות משפט בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד שגיא רובינסקי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד פאדי מטאנס

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין