לפסק הדין בעניין רותי לוי נ' שיכון עובדים בע"מ ואח'
מערכת סילוק אשפה שהותקנה בבניין בגבעתיים גרמה לצחנה רבה ברחבי הבניין, ולפיכך הגישה בעלת דירה תביעה נגד הקבלנית שיכון עובדים. שיכון עובדים הטילה את האחריות על הקבלנית המבצעת- סולל בונה, וזו העבירה את האחריות לחברה שהתקינה את המערכת. מי מבין כל המעורבים אחראי לליקויים ולפיצוי?
בעלת דירה בבניין בגבעתיים שטענה בין היתר, כי פגמים במערכת סילוק האשפה שהותקנה בבניין, גרמו לה למטרד ריח בלתי נסבל ולעגמת נפש מרובה, הגישה נגד שיכון עובדים בע"מ, הקבלנית שמכרה לה את הדירה, תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, בה ביקשה את תיקון הליקויים ופיצוי של 40,000 שקל בגין עגמת הנפש והסבל שנגרמו לה כתוצאה ממפגעי הריח שהסבה לה מערכת סילוק האשפה.
לאחר שמערכת סילוק האשפה תוקנה בהשגחת מהנדס מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, נחלקו הצדדים באשר לאחריות - שיכון עובדים טענה כי הליקויים נבעו משימוש לא נכון שעשו הדיירים במערכת ולחילופין, כי מדובר בפגמים ביצועיים שבאחריות סולל בונה, הקבלנית המבצעת. סולל בונה הטילה את האחריות על חברת גלפר תעשיות, אשר התקינה את המערכת בפועל, ואילו גלפר העבירה את האחריות לאדריכל, אשר טען מצידו, כי כלל לא היה מעורב בתכנון המערכת.
"ריח רע הינו תופעה מכבידה"
השופטת הבכירה יעל אחימן קיבלה את התביעה חלקית. נקבע, כי כמי שהייתה אחרית על מכלול הבנייה, שיכון עובדים אינה יכולה לחמוק מאחריות, ואין בשימוש הלא נכון שעשו הדיירים במערכת, כדי לסייע בידה. עוד נפסק, כי מחוות דעת המומחה ניתן ללמוד, כי התפשטות הצחנה בבניין מקורה מחד, במערכת אוורור לקוייה, ומאידך בכשלים בעבודה עצמה, שנבעו מכך שגלפר, המתקינה, לא העבירה לסולל בונה תכניות עבודה.
לפיכך קבעה השופטת, כי האחריות לליקויים ולמטרדי הריח שגרמה מערכת סילוק האשפה, מוטלת על כל הגופים המעורבים: 40 אחוז מהאחריות מוטלים על כל אחת מהקבלניות המנוסות- שיכון עובדים וסולל בונה- שני גופים עשירים, המעסיקים אנשי מקצוע רבים, שמן הראוי היה שהיו ממנות יועץ מקצועי להתקנת מערכת סילוק האשפה, בפרט כשמערכת כזו אינה נפוצה בארץ. 10 אחוזים מוטלים על גלפר, שלא הייתה צריכה להתחיל בהתקנת המערכת ללא תכניות הולמות ולא דיווחה לקבלניות על הכשלים, ו10 אחוז נוספים מוטלים על האדריכל, שלא התריע בפני שיכון עובדים על עצם הצורך במינוי יועץ מיוחד.
לעניין סכום הפיצוי נפסק, כי אין להקל ראש בסבלה של התובעת מהריח הרע ויש לפצות את התובעת ב 10,000 שקל בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.
"ריח רע הינו תופעה מכבידה, אשר אין להמעיט בהשפעתה על איכות החיים היומיומית של אדם. צא ולמד כמה משקיע בן אנוש בהשגת תחושה נעימה מבחינת הריח, הן ביחסלגופו והן ביחס לסביבתו", כתבה השופטת.
כמו כן נפסק, כי בהתאם לחלוקת האחריות, ישלמו שיכון עובדים, סולל בונה, גלפר והאדריכל עוד 62,575.5 שקלים בגין הוצאות, שכ"ט מומחים (לרבות המומחה מטעם ביהמ"ש) ושכ"ט עו"ד.
עו"ד טל קדש, המתמחה בדיני מקרקעין, מנתח את משמעויות פסק הדין:
"בית המשפט הטיל על הנתבעת והצדדים הנוספים בתיק את החובה לפצות את הנתבעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל פגמים במערכת לסילוק אשפה שהותקנה בדירה שרכשה, באופן יחסי בהתאם לשיעור האחריות של כל אחד ואחד מהגופים בנפרד."
"הטלת מרבית האחריות על הגופים הכלכליים הגדולים והמנוסים- שיכון עובדים וסולל בונה", ממשיך עו"ד קדש, "נבעה נוכח הימנעותם מלמנות מומחים ויועצים בתחום מתקני סילוק האשפה, לרבות יועץ שיתאם בין בעלי המקצוע השונים את הכנת המתקן תוך מניעת מטרדים ופגמים. הטלת מרבית האחריות על שיכון עובדים וסוללר בונה, מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך כי המדובר במתקן לסילוק אשפה אשר הותקן ותוכן בעת בנייה של בניין חדש שבו ממילא מועסקים יועצי אינסטלציה, יועצי אקוסטיקה ועוד."
לפסק הדין בעניין רותי לוי נ' שיכון עובדים בע"מ ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.