אם לארבעה השתמשה בצוואות כדי לשלוט בילדיה

בצוואה האחרונה הורישה האם את כל רכושה לאחד הילדים. בית המשפט דחה את התנגדות יתר האחים על אף פגמים צורניים. השופטת התרשמה שהאם ביקשה לסכסך בין הילדים דרך הצוואות השונות שכתבה

השופטת הילה גורביץ שינפלד קיבלה לאחרונה בקשה של אדם לקיים את צוואת אמו מ-2016 בה הורישה לו את כל רכושה. אחיו ואחייניו של האיש התנגדו וטענו להשפעה בלתי הוגנת, אי כשירות ופגמים צורניים בצוואה. השופטת קבעה כי אמנם האם לא הצהירה כי ״זו צוואתה״ אך מעדויות העדים שחתמו עליה עולה שהיא הייתה מודעת לתוכן המסמך וזה היה מבוקשה. הטענות בעניין ההשפעה הבלתי הוגנת ואי הכשירות נדחו. 

המנוחה הלכה לעולמה במאי 2017 והותירה בן זוג וארבעה ילדים.

כשלושה חודשים לאחר מכן הגיש בנה בקשה לקיום צוואה שהותירה מ-2016. מדובר היה בצוואה בפני עדים שעל פיה הוא יורש את כל עיזבונה.

שני ילדיה של המנוחה יחד עם ארבעת ילדה של בת נוספת שנפטרה התנגדו לקיום הצוואה.

הם טענו כי במסמך יש פגמים מהותיים. בין היתר, הצוואה נעדרת הצהרת העדים כי המנוחה חתמה עליה בפניהם וגם אין הצהרה של המנוחה כי ״זו צוואתה״ כנדרש.

עוד נטען כי מצבה הבריאותי של האם היה רע מאז 2014 והיא לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה ולהבין את תוצאות נוסח הצוואה. 

נטען גם כי הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת לאחר שהבן הזוכה ניתק אותה מבני משפחתה וגרם לה לתלות מלאה בו.

המתנגדים סיפרו כי נסיבות חיים קשות גרמו לכך שאמם נהגה לרדות בבני המשפחה ״הכפופים״ לה ולסכסך בין ילדיה. היא נהגה להפגין שליטה כלפי הסובבים אותה ולשם כך ערכה, חדשות לבקרים, צוואות שונות. 

מנגד, הבן הזוכה הכחיש כי היה מעורב בעריכת הצוואה או כי השפיע על המנוחה לערוך את הצוואה לטובתו.

הוא טען כי בין המנוחה לבין אחת הבנות היה נתק במשך שנים וכי יתר אחיו, שהייתה בינם לבין אמם מערכת יחסים עכורה, הם מי שניסו כל השנים להשפיע עליה בעניין הצוואה.

המוציא והמביא במשפחה

השופטת הילה גורביץ שינפלד מבית המשפט למשפחה בחיפה הבהירה כי הצוואה אינה ממלאת אחר כל דרישות חוק הירושה שכן אין בה הצהרת המנוחה כי זו צוואתה ואין אישור העדים כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה.

לדבריה, מדובר בפגמים צורניים המעבירים את נטל השכנוע לבן הזוכה, להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של האם.

השופטת קבעה שהמבקש עמד בנטל. היא כתבה בין היתר כי למרות בעיות קוגניטיביות ניכר כי האם הייתה מודעת לרצונה ומעשיה. 

עוד דחתה השופטת את הטענות למעורבות והשפעה בלתי הוגנת וקבעה כי לא הוכח שהנתבע ניתק את המנוחה מאחרים.

״התמונה שעלתה היא כי המנוחה הייתה המוציא והמביא במשפחה ומי שעל פיה יישק דבר״, כתבה.

בנסיבות אלה, חרף הפגמים הצורניים, קבעה השופטת כי ניתן לקיים את הצוואה. זאת בייחוד כשמתקיימים תנאי היסוד שכן הצוואה נחתמה בפני שני עדים שהעידו כי המנוחה מסרה להם שהמסמך משקף את רצונה.

השופטת סיכמה כי ״ככל הנראה יש ממש בטענה שהמנוחה עשתה בצוואות כלי למשיכה/הרחקה/סכסוך איפה ואיפה בין ילדיה, אך אין בכך כדי לשנות את המסקנה שהצוואה משקפת את רצונה החופשי״.

המתנגדים חויבו בהוצאות בסך 3,000 שקל ובשכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.

לפסק הדין המלא בתיק 45948-12-17

• ב״כ המתנגדים: עו״ד יעל פנקס
• ב״כ המבקש: עו״ד גיא קמרי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין