אחריות למתקנים לסילוק אשפה בבניינים משותפים

מדובר בסכסוך הנוגע לקיומם של ליקויי בניה בדירה בבניין בן 15 קומות פלוס 3 קומות תת קרקעיות (להלן: " הבניין")  ברחוב בן צבי 36 בגבעתיים (להלן: " הדירה") הכולל 58 דירות מגורים.

בבניין הותקנה מערכת לסילוק אשפה שהיא מערכת אנכית, פנים מבננית המורכבת משלושה חלקים הכוללים את גוף השוט, ראש השוט וזנב השוט.

התובעת רכשה דירה בבניין לפי הסכם מיום 24.1.03 וקיבלה את החזקה בה בתחילת שנת 2005.  לטענתה, נתגלו בדירה עצמה לאחר מסירתה שורה של ליקויים וליקויים נוספים נמצאו במערכת סילוק האשפה (להלן: " שוט האשפה").

התביעה הוגשה כנגד שיכון עובדים בע"מ כמוכרת, וזו הפנתה הודעת צד ג' כלפי סולל בונה בע"מ (להלן: " סולל בונה") - ששימשה כקבלן המבצע, שמצידה שלחה הודעת צד ד' לגלפר תעשיות בע"מ (להלן: " גלפר") - מבצעת התקנת שוט האשפה, אשר הוסיפה ושלחה הודעה לצדדי ה' שהם שיכון עובדים והאדריכל אורי שטרית (להלן " הנתבעת" ו "האדריכל").

במהלך מורכב של דיונים שכלל חוות דעת מומחים, הגיעו בסופו של עניין הצדדים לפתרון בנוגע לנושא המורכב יותר, הוא מערכת סילוק האשפה וזו תוקנה בפיקוחו של המהנדס המומחה שמונה מטעם בית המשפט (המהנדס דני ברנע) באמצעות צד ד' גלפר תעשיות בע"מ, ללא תמורה. על-אף המאמצים, לא הגיעו הצדדים להבנה בעניין חלוקת האחריות בקשר עם הפיצוי בגין ליקויי הבנייה בדירה והנזקים העקיפים הנטענים ביחס לכשלים שנפלו במערכת סילוק האשפה. בסופו של עניין, נתבקשה הכרעת ביהמ"ש בנקודות אלה והצדדים הגישו את סיכומיהם.

אתייחס איפוא לכל אחד משני הנושאים העומדים על הפרק לפי סדרם.

הליקויים שנתגלו בדירה

בעניין זה, טוענת התובעת כי לפי חוות הדעת של המהנדס אייל שנהב שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, עומדת עלות הליקויים בדירה לתיקון על סך של 19,121 ש"ח לפי מדד ינואר 2008.

הנתבעת טוענת כי ליקויי הדירה אינם מצויים בתחום אחריותה שכן, לפי חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נושאים הליקויים  אופי ביצועי. הואיל והגורם הביצועי היה צד ג' - סולל בונה, מבקשת הנתבעת להטיל עליה את האחריות לשפותה בגין עלות זו. טענה זו, הנוגעת לשאלת היריבות, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע: "מוכר" - מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה".

לפיכך, אין שיכון עובדים רשאית לפרוק מעל עצמה את האחריות, לנוכח מעמדה כמי שבנתה את הבניין. לפיכך, עליה לפצות את התובעת במלוא הסכום שנפסק בחוות דעתו של המומחה. עם זאת, יש להתייחס לטענת הנתבעת כלפי סולל בונה כטענת שיפוי במסגרת הודעת צד ג', וכך אתייחס לדברים.

צד ג', סולל בונה אינה מכחישה בדברי הסיכום שלה את אחריותה הביצועית ומכאן קיימת הודאה בחובת השיפוי. אלא, שזו מבקשת לבצע הפחתות מסוימות. ההפחתות המתבקשות הינן בסכום של 1,100 ש"ח בגין אפיון הליקוי במפסק התאורה כליקוי תכנוני וכן הפחתה של 650 ש"ח בסעיף עלות הריצוף והחיפוי.

אכן, על-פי חוות דעתו של המומחה כפי שבוטאה במכתבו מיום 29.6.08, הליקוי במפסק התאורה הינו ליקוי תכנוני, כך שחבותה של צד ג' בנושא זה תופחת.

הטענה לגבי קביעתו של המומחה בעניין הריצוף אינה מוכחשת על ידי התובעת. לכן, יש לקבל את טענת צד ג' גם בעניין זה ולבצע הפחתה נוספת של 650 ש"ח בסעיף עלות הריצוף והחיפוי.

לסיכומו של פרק זה נאמר כי, הוכחה אחריות הנתבעת לפיצוי המלא בגין ליקויי הבניה ולשיפויה החלקי ע"י צד ג' בהפחתת הסך של 1,750 ש"ח היינו בסך של 17,371 ש"ח .

על כך יש להוסיף ולחייב את הנתבעת בהוצאות המומחה ששולמו על ידי התובעת בגין חוות הדעת בנושא ליקויי הבניה. צד ג' יחוייב בשפוי הנתבעת בסכומים אלה.

שוט האשפה

מערכת שוט האשפה תוקנה כחלק מניהול הדיונים בין הצדדים ואנו דנים איפוא בספיחיה של פרשה זו. בעניין זה נפנה למכתבו של המומחה, המהנדס דני ברנע שמונה על-ידי לצורך בדיקת המתקן. שם, כותב המומחה כי כל התיקונים הנדרשים נעשו לשביעות רצונו ולשביעות רצון הדיירים (התובעת אמנם טוענת כי הבעיות לא נפתרו לחלוטין, אולם עניין זה אינו נדרש להכרעה כרגע).

התובעת טוענת בסיכומיה להיווצרותה של עגמת נפש ראויה לפיצוי, לאחר שטענותיה בעניין שוט האשפה הוכחו כנכונות. בנזקיה, מונה התובעת (א) עגמת נפש בסכום של 40,000 ש"ח (ב) הוצאות המומחים (ג) אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד.