פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה ואח'

הקדמה

לפניי תביעה נזיקית, בעילה לרשלנות רפואית, כנגד בית חולים המשפחה הקדושה, בה נטען כי בעקבות תפירה רשלנית של קרע מיילדותי, נגרמה לתובעת נכות קבועה בסוגרים.

לאחר הליך הוכחות מפרך, במסגרתו נחקרו עדי הצדדים, לרבות המומחים מטעמם, ולאחריו מונה מומחה מטעם בית המשפט, שגם הוא נחקר לבקשת הנתבעים, הודו הנתבעים, במסגרת סיכומיהם, באחריותם לנזקים שנגרמו לתובעת.

כל שנותר בתיק הוא הכרעה בשאלת גובה הנזק כאשר במסגרת זו הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת גובה הנכות.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת 28.8.1990, נשואה ואם לשניים. ההיריון נשוא כתב התביעה היה הריונה השלישי של התובעת, שהסתיים בלידה בבית חולים המשפחה הקדושה (להלן: בית החולים) ביום 20.10.2015. בטופס סיכום הלידה נרשם שהלידה הייתה לידה ספונטנית, וקרע דרגה 2 מדיאלי נתפר כמקובל וללא סיבוכים. למרות האמור ברשומה, נטען בכתב התביעה כי אבחון הקרע כדרגה 2 היה אבחון שגוי, נעשה על ידי ד"ר נינה אבו אחמד, סטאז'רית צעירה, שקיבלה רישיון לעסוק ברפואה רק ביום 25.2.2015, קרי: כ-8 חודשים לפני הלידה. בתמיכה לכתב התביעה צורפה חוות דעת של פרופ' מיכאל קראוס, שקבע כי האבחון היה אבחון שגוי וכי האבחנה הנכונה הייתה צריכה להיות קרע בדרגה 3, ומשמעות קרע בדרגה זו שהיה על בית החולים לבצע את הליך תפירת הקרע בחדר ניתוח על ידי רופא כירורג. לכן, משהתפירה נעשתה על ידי סטאז'רית ברפואה בחדר הלידה ולא בחדר ניתוח, הייתה סטייה מטיפול רפואי מקובל. פרופ' קראוס העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 40% לפי תקנה 15(6) לתקנות המוסד לביטוח לאומי בשל פגיעה שנותרה לתובעת בסוגרים.

2.בית החולים הכחיש במסגרת כתב ההגנה את אחריותו לנזקי התובעת, פרט לכך שהתובעת ילדה בבית החולים ביום 20.10.2015. בית החולים מודה בתוכן הרשומה הרפואית שנערכה על ידו. בתמיכה להכחשות המועלות בכתב ההגנה, הגיש בית החולים חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר זאב לוברמן, לפיה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 5% לפי תקנה 15(2)א, מחמת הספק. בית החולים הגיש חוות דעת נוספת של ד"ר זוהר לויתן שעניינה שאלת ההתרשלות.

כאמור לעיל, בית החולים הודה לבסוף באחריותו לנזקי התובעת, ולכן אמנע מכניסה לשאלת האחריות, ופסק הדין ידון אך ורק בשאלת גובה הנזק. לצורך כך אף מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי את פרופ' גיא להט, שקבע בחוות דעתו שהוא מצטרף לדעתו של פרופ' קראוס וממליץ על מתן אחוזי נכות בשיעור של 40%. הנתבעת חולקת על קביעה זו ואילו התובעת מבקשת לאמצה. להלן אדון במחלוקת זו.

הנכות הרפואית

3. בחוות דעת של פרופ' להט (להלן: המומחה ), מציין כי ראיין את התובעת באמצעות בעלה שתירגם. לדעתו התובעת עשתה עליו רושם חיובי, כאשר מדובר באישה מטופחת, דעתנית, חשוב היה לה להישמע ולמסור פרטים מדויקים והיא הייתה עקבית במהלך כל הריאיון הרפואי. על פי תיאוריה, היא חווה פגיעה קשה באיכות חייה מאז האירוע. היא מתארת חוסר שליטה בגזים וביציאות רכות, הכתמת צואה בגינה נאלצת ללכת עם טיטול מבד, כאבים בזמן קיום יחסי מין והימנעות, וחוסר שליטה במתן שתן. לדעת המומחה ניכר כי התובעת מתביישת בקולות הגזים, ולכן נמנעת מעבודה ושהייה ממושכת עם אנשים.