התובעים אמורים היו לקבל מפתח לפני יותר משנתיים, אך בדרך גילתה היזמית על צורך בהקמת קיר תומך - מה שגרם לעיכוב הניכר. ביהמ"ש: "לא בעיה שלהם"
בית משפט השלום בבאר שבע פסק לאחרונה פיצויים והוצאות של כ-340 אלף שקל לרוכשי וילה עם בריכה, שמועד מסירתה מתעכב מזה למעלה משנתיים. למעט התחשבות מינורית בתקופת מלחמות "חרבות ברזל" ו"עם כלביא", דחה סגן הנשיא יורם ברוזה את שלל טענות היזמית שבגינן ראוי, לשיטתה, לדחות את מועד המסירה.
הנתבעת, חברת בנייה, הקימה מיזם בשם "אחוזת משה" הכולל עשרים וילות. באוקטובר 2021 חתמו מולה התובעים על הסכם לרכישת אחד הבתים - בן חמישה חדרים, כולל בריכה - תמורת 2.5 מיליון שקל. התחייבות היזמית הייתה למסירת הנכס תוך שנתיים ממועד החתימה, כלומר עד אוקטובר 2023.
אלא שבפועל, בניית הבית החלה רק השנה ונכון למועד פסק הדין, הוא טרם נמסר לתובעים, כשההערכה היא לסיום העבודות לכל המוקדם באפריל 2026. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט, לקבלת פיצוי בגין האיחור הניכר במסירה.
להגנתה טענה היזמית שיש לדחות את התביעה - או לפחות את מועד המסירה, באופן שיקטין את סך הפיצוי - בשל מספר סיבות, ובין היתר בגילויה על צורך בקיר תומך, דבר שלטענתה לא היה ידוע לה בעת שיווק הבתים, כמו גם אירועי 7.10, מלחמת "חרבות ברזל" ומבצע "עם כלביא".
לא ערכה בדיקות מתאימות
אבל השופט ברוזה דחה את מרבית טענות ההגנה של היזמית ככולן. אשר לצורך בקיר התומך, הוסבר שהעיכוב נבע, הלכה למעשה, מכך שהיזמית רכשה את המגרש מבלי לערוך את הבדיקות המתאימות, ומכאן שברור כי היא זו שצריכה לשאת באחריות לכך, ולא הרוכשים.
בהקשר לכך ציין השופט שייתכן כי עומדת ליזמית עילת תביעה כנגד מוכרת המגרש בגין התגלית המפתיעה שגרמה לעיכוב הניכר, כלומר לא בטוח שהיא תצא נפסדת מכל העניין, ואולי אף תקבל פיצוי.
גם את ניסיון חברת הבנייה להיתלות במצב הביטחוני מאז ה-7.10 דחה השופט, לפחות ברובו. "הקושי הראשון של הנתבעת בעניין זה מתחיל בכך שמועד המסירה החוזי היה 21.10.23, שבועיים לאחר אותו יום מר ונמהר שהוביל למערכה קשה, במועד זה טרם החלה הבנייה כלל", הדגיש.
ואולם אף מעבר לכך, מהראיות עלה שכבר באפריל 2023 שכרה היזמית את קבלן המשנה וציפתה לסיום העבודות בסוף השנה, אלא שהקמת הקיר התומך אירעה רק ב-2025 - ומשלב זה החלה הבנייה. "על כן ברור שגם אלמלא אותם אירועים הדירה לא הייתה נמסרת במועד, ובנייתה הייתה נדחית בחודשים רבים", חידד השופט.
ואולם הוא העיר, לצד זאת, שלא ניתן להתעלם לחלוטין מההשלכות הקשות שגרמו האירועים הביטחוניים הללו למשק הישראלי, ומכאן שמוצדק לפטור את היזמית מתשלום ה"קנס" על האיחור עבור שני חודשים.
בהינתן זאת, ובתאם להערכת שמאי שאמד את השכירות על הנכס ב-10,400 שקל לחודש, העמיד השופט את הפיצוי בגין האיחור עד סוף 2025 על 351,000 שקל; ואולם, מאחר שהרוכשים הגבילו את תביעתם ל-314,800 שקל, נפסק להם סכום זה, בתוספת שכ"ט עו"ד של 25,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד גיא יקותיאל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ציפי חן אלישי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.