היורשים תבעו את ילדיו של אחיהם המנוח בטענה שהשתלטו שלא כדין על דירת הסבתא. התביעה התקבלה לאחר שהוכח כי האח חתם על הסכם לחלוקה שווה של העיזבון לפני מותו
סכסוך על דירה שהותירה אם לשמונה הוכרע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בירושלים. ילדיה של האם תבעו את ילדיו של אחיהם המנוח בטענה כי הם לא משתפים פעולה במכירת הדירה וחלוקת התמורה באופן שווה. הילדים טענו שאביהם ירש את הדירה לבדו והוחתם שלא כדין על הסכם לחלוקה שווה של העיזבון. בית המשפט דחה את הטענות והורה להוציא לפועל את המכירה.
למנוחה, שנפטרה ב-1993, היו שמונה ילדים. ששת ילדי המנוחה ויורשיו של בן נוסף שהלך לעולמו הגישו תביעה נגד ילדיו של אחיהם, שנפטר ב-2018.
התובעים סיפרו שלאחר פטירת אמם פנו כל האחים לבית הדין הרבני בבקשה לקבל צו ירושה שיחלק ביניהם את רכושה בחלקים שווים. בדיון הוסכם כי אחד האחים – אבי הנתבעים – ימונה כמנהל עיזבון. בהמשך ניתן צו ירושה שקבע בטעות שאבי הנתבעים הוא היורש הבלעדי של האם.
כשהבינו האחים שנפלה טעות בצו הירושה הם פנו בבקשה מוסכמת לתקן את הצו. ואולם, בית הדין קבע שלא ניתן לתקן את הצו שניתן לפני שנים רבות והיורשים רשאים לחלק ביניהם את העיזבון בהסכמה.
האחים ביקשו לערוך הסכם חלוקת עיזבון בו ייקבע כי דירת האם, שהיוותה את עיקר עיזבונה, תימכר והתמורה תחולק בשווה בין כל האחים. בהתאם, באוגוסט 2016 נערך מסמך הצהרת כוונות בלתי חוזרת שהסדיר הסכמה זו.
התובעים הוסיפו כי לצערם אחיהם, אבי הנתבעים, נקלע למצב בריאותי קשה שמנע ממנו לקדם את יישום ההסכם, והם פנו לבניו כדי שישתפו פעולה במכירת הדירה אך הם סירבו.
הנתבעים טענו כי אביהם הותיר צוואה בה הוריש את כל רכושו, לרבות הדירה, לששת ילדיו. הם ציינו שאביהם היה אדם חולה והתובעים ניצלו את מצבו.
לגרסתם, סבתם הותירה אחריה רכוש רב כולל כסף מזומן, זהב ותכשיטים ואלה חולקו בין האחים. במסגרת החלוקה אביהם קיבל את הדירה ואחרי יותר מ-20 שנה התובעים ״נזכרו״ לעשוק אותו ואת הרכוש שקיבל, אגב ניצול מצבו הרפואי.
הם הוסיפו כי חתימתו של אביהם על ההסכם זויפה ובכל מקרה לא נעשתה מרצונו החופשי.
תשתית ראייתית לא אחידה
השופט פליקס גורודצקי קיבל את התביעה. הוא קבע שהנתבעים לא הוכיחו את טענת זיוף. זאת בין היתר לאור עדותו של עורך הדין שערך את ההסכם, אשר העיד שהאב חתם על ההסכם בפניו.
ביחס למצבו הרפואי של האב כתב השופט כי הנטל לסתור חזקת כשירות לאחר מותו של אדם הוא כבד ביותר. הנתבעים לא ביקשו למנות מומחה לבחינת הכשירות, אף שהדבר היה מתבקש לנוכח התשתית הראייתית שאינה אחידה. כך, במסמכים הרפואיים השונים צוין שהאב תשוש, מרותק לבית וסובל מדמנציה אך מנגד עורך הדין העיד כי לא התעוררו אצלו סימני שאלה ביחס למצבו הבריאותי.
עוד כתב השופט כי כחודש וחצי לפני שנחתם ההסכם האב חתם על בקשה לבית הדין לתקן את צו הירושה באופן שהעיזבון יחולק בין כל האחים, והדבר מצביע על כך שרצה לחתום על ההסכם.
בנסיבות אלה הורה השופט על אכיפת ההסכם וחייב את הנתבעים בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד בועז קראוס
- ב״כ הנתבעים: עו"ד יוסי צור
עו״ד סמדר קשת בר-און
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין