על-פי המסמך, נכס בו מתגורר המתנגד יוענק לאחיו, בעוד הוא ינושל ממנו. ביהמ"ש האמין לעדות קרוב משפחה בדבר המניע להדרה: "המנוח חשש שיפסיד את הנכס בהימורים"
בית המשפט למשפחה בצפת אישר לאחרונה צוואה בת ארבעים שנה, במסגרתה הוריש גבר נכס מקרקעין לשניים מילדיו, תוך נישול בנו שכיום מתגורר בו. סגנית הנשיא אביבית נחמיאס דחתה את התנגדות הבן המקופח לצוואה, בטענה שחתימת אחד העדים עליה זויפה. מנגד, היא האמינה לעדות קרוב משפחה אשר סיפקה הסבר להדרה הדרמטית: חשש מצד המנוח שבנו-המתנגד יהמר ברכושו.
המנוח הותיר אחריו ארבעה בנים, ביניהם התובע והמתנגד. בן נוסף גר בארצות הברית ולא לקח חלק בהליך, בעוד הרביעי נפטר זה מכבר. הצוואה שבמוקד הסכסוך נערכה לפני כארבעים שנה, במרץ 1985, במסגרתה הוריש האב נכס מקרקעין בבעלותו לתובע ולבנו המנוח, בחלוקה של 75% ו-25% (בהתאמה). המתנגד, שמתגורר כיום בנכס, הודר ממנו לחלוטין.
בהתאם לכך הופנו לבית המשפט שתי בקשות סותרות - מצד התובע, לקיום הצוואה; ומצד אחיו המתנגד, לביטולה. לטענת זה האחרון, חתימת אחד העדים על המסמך זויפה. טענה נוספת מצדו הייתה שלא צוין במסמך כי אביו הצהיר בפני העדים ש"זו צוואתו". הלכה למעשה, טען האיש, הצוואה אינה משקפת את רצון אביו - זאת על רקע בחירתו במסגרת הסכם להעביר את הנכס לארבעת ילדיו בחלקים שווים כשלוש שנים לפני עריכתה, במרץ 1982.
מנגד טען הזוכה ברוב הנכס שהצוואה תקפה. אשר לטענת הזיוף סיפר התובע שהוא מחזיק בלא פחות משלוש חוות דעת גרפולוגיות הקובעות מפורשות, שהחותמים על הצוואה הם אביו והעדים הרשומים עליה. בכל הנוגע להסכם מ-1982 טען האיש, בפשטות, כי מאז כריתתו אביו שינה את רצונו במסגרת הצוואה, ולה משפט הבכורה.
חתימה אותנטית
השופטת נחמיאס דחתה את טענת המתנגד לפגמים צורניים שכביכול שוללים את תוקף הצוואה. היא הסבירה שבפועל אין מדובר בכשלים מהותיים; כך למשל, המנוח אומנם לא הצהיר ש"זו צוואתו" אך מנגד כתב שחתם על הצוואה "כשאני בהכרה מלאה וללא כל איום או לחץ מאיש, והיא נחתמה בפני שני עדים".
גם טענת הזיוף של המתנגד נדחתה על-ידי השופטת. היא אימצה בקשר לכך חוות דעת גרפולוגית שמונתה מטעם בית המשפט, אשר לפיה חתימת העד שבמחלוקת הינה שלו, וזאת למרות הכחשתו הגורפת. המומחית קבעה זאת "בדרגת הוודאות הגבוהה ביותר", וללא כל הסתייגות, והשופטת קבעה שיש לקבל את מסקנותיה, משלא נחקרה על-ידי המתנגד וממצאיה לא נסתרו.
לבסוף התרשמה השופטת שאף לגופו של עניין, קיים הסבר רציונלי לבחירת המנוח לנשל את בנו-המתנגד מהנכס. זאת, על רקע עדות בן-דוד של הצדדים, בעל תואר דוקטור, שסיפר כי אביהם חשש מכך שהמתנגד עלול להמר בנכס.
"העד חזר והבהיר את ההיגיון שעמד מאחורי הדרתו של המתנגד - חשש שהמתנגד יפעל בנכס כי הוא עסק בהימורים במשך שנים, ימכור את הנכס, דבר שהוא בניגוד לרצונם", כתבה השופטת, שציינה כי היא מקבלת את העדות במלואה, בהיותה אמינה וקוהרנטית.
סוף דבר קבעה השופטת שהצוואה תקוים תוך דחיית התנגדות האח המקופח, וחיובו לשלם לתובע הוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ויסאם ג'. אסמר
- ב"כ המתנגד: עו"ד סלים ואקים
לפסק הדין המלא בתיקים ת"ע 28212-11-20 ואח'
עו"ד ניצה כהן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.