המפקחת על המקרקעין הסכימה שאחת החניות המתוכננות במכפיל קרובה מדי לקומה הראשונה, ושיש לבדוק את הרעש מהמעלית המתוכננת ולבצע בידוד במידת הצורך. יתר הטענות נגד הפרויקט נדחו
המפקחת על המקרקעין בחולון דגנית קציר-ברין אישרה לאחרונה פרויקט תמ"א 38 מסוג חיזוק ברחוב חנקין בעיר על אף התנגדות של בעל דירה בקומה הראשונה – היחיד שמסרב לחתום על ההסכם עם היזמית. עם זאת, היא הוסיפה שני תנאים למיזם בעקבות טענותיו: האחד הוא שהיזמית תוותר על אחת החניות המתוכננות במכפיל בשל קרבה לחלון ביתו או תגביל את גובהה. השני הוא התקנת בידוד בדירתו אם יתברר שהרעש מהמעלית בלתי סביר.
הפרויקט המתוכנן של היזמית "יחד מימוש תמ"א" כולל שיפוץ וחיזוק של הבניין הישן מפני רעידות אדמה, הרחבת הדירות הקיימות, הוספת מעלית והקמת 9 דירות חדשות – 8 על הגג ואחת בקומת הקרקע.
בשנה שעברה פנו בעלי 8 מתוך 9 דירות למפקחת משום שהשכן שלהם מהקומה הראשונה סירב לחתום על ההסכם.
התובעים ציינו כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כבר דחתה התנגדות שהגיש לבקשת ההיתר וקבעה כי אין מניעה להוציא לפרויקט היתר בנייה בכפוף להשלמת תנאים מסוימים. אבל הנסיונות להגיע איתו להסכמות לא צלחו. לפיכך התבקשה המפקחת לאשר את הפרויקט ולהסמיך את עורכי הדין שלהם לחתום בשמו על כל המסמכים הדרושים.
הנתבע העלה מצידו שורה ארוכה של התנגדויות. טענותיו המרכזיות עסקו בפגיעה בקניינו ובזכותו לפרטיות. ראשית, הוא טען שחניות המתוכננות במכפילים נמצאות במרחק של 30 ס"מ מחלון דירתו. עוד הוא טען כי המעלית תגרום לרעש בלתי נסבל. בנוסף הוא טען לחוסר שוויון בינו לבין הדיירים האחרים, שערך דירותיהם יעלה יותר מערכה של דירתו. כמו כן, הוא התלונן שליזמית אין ליווי בנקאי.
למנוע אסון
המפקחת דגנית קציר-ברין, שערכה סיור בבניין, התרשמה שהוא כל כך ישן ומוזנח שיש צורך ממשי לשפץ ולחזק אותו כדי למנוע אסון.
המפקחת הוסיפה עוד כי הנתבע העלה טענות רבות שלא הופיעו בהתנגדותו המקורית רק כדי ליצור ויכוח מיותר, כמו הטענה לגבי הליווי הבנקאי שהוא עצמו סיכל כשסירב לחתום על תיקון צו הבית המשותף.
עוד קבעה המפקחת כי הנתבע לא הוכיח שמי מבעלי הדירות קיבל הטבות עודפות. היא הבהירה כי אין כל ספק שדירת הנתבע תושבח וערכה יעלה (לפי הערכת השמאי מטעמו ביותר מחצי מיליון שקלים), ועצם העובדה שייתכן שערכן של דירות אחרות יעלה יותר לא נחשבת לפגיעה בשוויון. השוויון צריך להיות מהותי, קבעה, במובן זה שכל אחד מבעלי הדירות יקבל תוספת שווה ולא שוויון בערך הכלכלי שיתווסף לכל דירה.
עם זאת, המפקחת התרשמה כי הנתבע העלה שתי טענות ראויות להתייחסות: ראשית, נמצא כי אחת החניות שמתוכננת במכפיל אכן קרובה מדי לדירתו וכשמעלים את המתקן הוא מגיע כמעט לחלונו.
עניין נוסף הוא המעלית. המפקחת אמנם לא שוכנעה שתיגרם לנתבע תגרום פגיעה אקוסטית מהותית אבל קבעה כי יש לבדוק זאת לאחר הבנייה ולבצע בידוד מתאים במידה שיתברר כי הרעש עולה על התקן.
משכך, המפקחת אישרה את הפרויקט אבל בשני תנאים: ויתור על החנייה מתחת לדירת הנתבע או הגבלת הגובה ל-2.5 מטרים, ומימון בידוד בדירתו אם בדיקה אקוסטית של המעלית תאשר שהרעש עולה על התקן.
התובעים חויבו לפיכך לשלם לנתבע הוצאות של 20,000 שקלים – סכום שלוקח בחשבון את הטענות המיותרות שהעלה וגרמו לבזבוז זמן.
לפסק הדין בתיק 4-568-2019
עו"ד גיא יקותיאל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין