הצעיר נפגע ביוני 2009 מאופנוע ים שהורד לנחל דרך עסק פיראטי. מלבד רוכב האופנוע ובעליו הוטלה אחריות גם על העירייה, רשות הנחל והמשטרה שלא פעלו למניעת התופעה.
באחד מימי שישי בחודש יוני 2009 התאמן צעיר בחתירה בקיאק בירקון. באותו זמן, נכנס לנחל רוכב אופנוע-ים שהשיט את הכלי במעלה הנחל בניגוד לחוק. כמה שניות לאחר מכן פגע האופנוע בחותר הקיאק ופצע אותו קשות בראשו ובפלג גופו השמאלי.
התאונה קטעה קריירה מבטיחה של הצעיר, שכבר בגיל 21 היה בין ארבעת המועמדים הסופיים לייצג את ישראל באולימפיאדת בייג'ין.
האופנוע הורד לנחל מתוך מתחם מגודר שהופעל בו עסק לא חוקי להורדת אופנועים לים.
התביעה הוגשה נגד רוכב האופנוע ובעליו, עיריית תל אביב-יפו, רשות נחל הירקון והמדינה (משטרת ישראל).
הנתבעים גלגלו את האחריות האחד על השני. הרוכב טען שלא ידע ששייט אופנועי-ים אסור במקום בהיעדר שילוט מתאים ולנוכח התנהלותו של בעל העסק הפיראטי שסייע לו בהורדת האופנוע תמורת תשלום.
בעל האופנוע טען שלא הוא השיט את האופנוע ובכל מקרה, גם הוא לא ידע שהשייט אסור במקום.
העירייה טענה שבעל העסק פלש למקום ועשה שם ככל העולה על רוחו. לטענתה, היא יצאה ידי חובתה כשנקטה בהליכים לפינויו מהשטח וגם אם הייתה נוקטת באמצעים אחרים, כמו הצבת שלטים או מחסום, זה לא היה עוזר כי "מדובר באדם שאינו מציית לחוק".
רשות הנחל טענה שסמכויותיה ותפקידיה מתמצים רק בפן האקולוגי-סביבתי ואין זה מתפקידה לדאוג לתחזוקה שוטפת. לדבריה, היא התריעה בפני הגורמים המוסמכים על הסכנה הטמונה בכניסת אופנועי-ים לנחל ולא הייתה צריכה לעשות מעבר לכך.
המדינה טענה שהיא כפופה למגבלות ולאמצעים העומדים לרשותה. לדבריה, השיטור הימי היה מודע לתופעת כניסת אופנועי-ים לנחל וחילק דוחות, אך לא ניתן היה למנוע את התופעה הרמטית.
"המקום שרץ אופנועי-ים"
אולם השופטת לימור רייך מבית משפט השלום בהרצליה מצאה את כל הנתבעים אשמים במידה כזו או אחרת.
באשר לרוכב האופנוע, ציינה השופטת שהוא גרם לתאונה באופן ישיר כשנהג בכלי במקום אסור ובמהירות גבוהה פי 3 מהמותר.
על בעל האופנוע הוטלה אחריות מאחר שגרר עם הרוכב את האופנוע עד לנחל והתיר לו להשיט אותו מבלי לברר אם יש לו ניסיון או לתת לו הוראות ואזהרות.
ביחס לעירייה קבעה השופטת שהיא הייתה מודעת לכך שמתבצעת במקום פעילות ענפה של הורדת אופנועי ים לנחל, או בלשונו של מפקד השיטור הימי שהעיד כי "המקום הזה שרץ אופנועי ים בסופ"ש". חרף הסיכון, העירייה לא הצביעה על פעולה אחת שננקטה לטובת ביטחון חותרי הקיאקים.
אחריות הוטלה גם על רשות הנחל והמשטרה, שלא פעלו למניעת כניסת אופנועי ים לנחל אף שהיו מודעים לתופעה. השופטת ציינה כי המסלעה שהוקמה במקום לאחר התאונה כדי לחסום את כניסת האופנועים הייתה צריכה להיות מוקמת הרבה קודם.
עם זאת, השופטת קיבלה את ההודעה לצד שלישי שהגישו הרוכב והעירייה נגד מפעיל העסק הלא חוקי משהאחרון לא טרח להתייצב לדיונים.
את רוב האחריות הטילה השופטת על הרוכב (55%) ובעל האופנוע (15%). יתר האחריות הוטלה על העירייה (15%), המדינה (10%) ורשות הנחל (5%).
השופטת העמידה את סכום הפיצויים על הסכום המקסימלי שבסמכותה – 2.5 מיליון שקל, וציינה שנזקי התובע גבוהים יותר. לטובת התובע נפסק בנוסף שכ"ט עו"ד של 23.4%.
- ב"כ התובע: עו"ד אבי שמואלי, עו"ד דותן לופט
- ב"כ הנתבעים: מפורטים בפסק הדין
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין