אדם הסכים להשכיר נכס למכר שלו לצורך הקמת מאפייה. מספר שבועות לאחר מכן הוא התחרט לאחר שאחרון כבר פעל להשגת רישיונות והשקיע כספים בתכנון ובציוד. באחרונה נקבע שהתנערותו מההסכמה הייתה חסרת תום לב.
לפני כשלוש שנים הבטיח אדם להשכיר נכס באזור רמלה למכר שלו שחיפש מקום להקמת מאפייה.
על סמך התחייבות זו יצא המכר לדרך והחל לפעול לקידום העסק דרך השגת רישיונות, רכישת ציוד והתקשרות מול אדריכלית ומהנדס לצורך התאמת המבנה ושיפוצו. ואולם, לאחר מספר שבועות הודיע לו בעל הנכס פתאום שאינו מעוניין עוד להשכיר לו אותו בשל התנגדות בני משפחתו.
בנסיבות אלה הגיש המכר תביעה נגד בעל הנכס ודרש פיצוי על הוצאותיו הרבות.
בעל הנכס טען להגנתו שבינו לבין התובע מעולם לא נחתם הסכם שכירות מחייב והם אף לא סיכמו ביניהם פרטים כלשהם ביחס לעסקה כך שאם התובע הוציא הוצאות הוא עשה כן על דעת עצמו.
הוא הוסיף שלאחר הבירור הראשוני התובע לא פנה אליו על מנת לקדם את המשא ומתן ביניהם ולכן הוא הסיק שהוא לא מעוניין לשכור את הנכס והמשיך בניסיונות להשכירו לאחרים.
התובע הכחיש את הדברים והשיב שבינו לבין הנתבע סוכמו כל הפרטים המהותיים כמו גובה דמי השכירות שכלל הנחה מסוימת לנוכח תכניותיו להשקיע במבנה, ותקופת השכירות (10 שנים לפחות). עוד לדבריו, הנתבע היה מודע היטב לכך שעל סמך התחייבותו הוא פעל במרץ והשקיע סכומי כסף ניכרים.
בין היתר, הגיש התובע תצהיר לעירייה שעליו חתם הנתבע ובו ציין שבכוונתו להשכיר לו את הנכס.
בשלבים מתקדמים יותר של ההליך העלה הנתבע טענות חדשות וציין שהבהיר לתובע לכל אורך הדרך שהוא לא יכול להשכיר לו את הנכס אלא בהסכמת שני דודיו השיח'ים כמקובל בעדה הבדואית.
עדות מתחמקת
השופטת כרמית בן אליעזר מבית משפט השלום בראשון לציון העדיפה בבירור את גרסת התובע וציינה כי הוא הותיר בה רושם מהימן בניגוד לנתבע שנתן עדות מתחמקת ושינה את גרסתו מהקצה אל הקצה.
השופטת קבעה שהצדדים סיכמו ביניהם את כל הפרטים המהותיים בעסקה ושהנתבע לא סייג את התחייבותו בתנאי כלשהו כמו קבלת אישור מהשיח'ים. בנוסף היא השתכנעה שעל סמך ההתחייבות התובע פעל והוציא כספים מול העירייה וגורמי מקצוע שונים לצורך שיפוץ המושכר והוצאת רישיון עסק.
השופטת ציינה שאמנם לא נחתם בין הצדדים הסכם שכירות כתוב ואולם שאלת השתכללות ההסכם אינה רלוונטית מאחר שהתובע לא תבע אכיפה אלא פיצוי בגין הסתמכותו על התחייבות הנתבע.
השופטת כתבה בהקשר זה שהנתבע נתן לתובע את התחושה שהוא מחויב להשכרת הנכס והתנערותו החד צדדית לאחר שידע שהתובע משקיע כספים מהווה התנהלות בחוסר תום לב המזכה את התובע בפיצוי.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לפצות את התובע ב-107,660 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד יפת
- ב"כ הנתבע: עו"ד מכלוף
עו"ד טל כהן תורג'מן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין