אבו ע'אנם נ' אל שמאלי

בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין הפרת התחייבות להשכרת נכס לתובע.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע והנתבע סיכמו ביניהם כי התובע ישכור מן הנתבע נכס מקרקעין שבבעלותו, לצורך הקמת מאפייה. התובע טוען, כי על סמך התחייבות זו של הנתבע, אשר אף מצאה ביטוי בכתב, פעל והוציא הוצאות רבות לצורך התאמת הנכס לצרכיו ולשימושו המיועד כמאפייה. אלא, שלטענת התובע, בחלוף מספר שבועות, לפתע הודיע הנתבע לתובע כי אין בכוונתו לקיים את התחייבותו להשכיר לתובע את המושכר, וזאת בשל התנגדות מי מבני משפחתו של הנתבע לעסקה.

התובע טען, כי הנתבע הפר את ההסכמות בין הצדדים ואף הפר את חובת תום הלב בניהול משא ומתן, ולפיכך יש לחייבו בתשלום נזקי התובע, בין היתר בגין ההוצאות הרבות שהוציא והשקיע בהסתמך על התחייבות הנתבע.

בכתב ההגנה, טען הנתבע כי בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם שכירות והם לא סיכמו ביניהם דבר וחצי דבר ביחס לפרטי העסקה.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי אמנם הסכים לבקשת התובע לחתום על תצהיר לעירייה בדבר נכונותו להשכיר לתובע את הנכס, אך טען כי הנתבע החתים אותו על מסמך זה בחוסר תום לב מובהק, תוך ניצול חוסר הבנתו.

הנתבע טען, כי מאחר ולא נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, ואף לא הוחלפו ביניהם טיוטות ולא גובשו פרטי העסקה, הרי שככל שהתובע הוציא הוצאות הרי שעשה כן על דעת עצמו.

ביחס לטענה כי התנער מהתחייבותו להשכיר לתובע את הנכס, הכחיש אותה הנתבע בכתב ההגנה ואף טען כי התובע מעולם לא פנה אליו על מנת לקדם את המשא ומתן בין הצדדים, ולפיכך הסיק כי הוא אינו מעוניין כלל לשכור את המושכר, ולפיכך המשיך הנתבע בניסיונות להשכירו לצדדים שלישיים.

ראיות הצדדים