17 שנה אחרי שנולדה, הגיש אבי הילדה תביעה בטענה שאינה בתו וביקש לכפות בדיקת אבהות. בפסק דין מרתק של בית המשפט המחוזי הוחלט שלא יהיה זה נכון לפתוח כעת את שאלת האבהות.
בית המשפחה למשפחה בחיפה דחה לפני כ-9 חודשים בקשה שהגיש אב לשלוש בנות לבצע בדיקה גנטית כדי לברר אם בתו הגדולה, שנולדה כששהה בכלא, היא אכן בתו הביולוגית. לאחרונה, שופטי המחוזי בעיר דחו את ערעורו בפסק דין מעמיק ומעניין.
הילדה המדוברת נולדה ב-1997, כ-3 שנים לפני שהוריה נישאו. את התביעה לשלילת האבהות הגיש אביה 17 שנים אחרי. תביעתו התבססה על העובדה שבזמן שאשתו דאז נכנסה להיריון הוא ריצה עונש מאסר בפועל. להוכחת טענתו הוא צירף אישור שב"ס, שלפיו באותה עת היה בכלא.
לאחר שהתביעה נדחתה הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם טענה האם כי המערער מנסה להתנקם בה, ולגופו של עניין הוא לא הציג אף ראיה השוללת את העובדה שהוא אבי בתם הגדולה. ההפך הוא הנכון.
הבת (א') – כיום כבת 20 – טענה כי מיום היוולדה ועד היום היא סמוכה ובטוחה שהמערער הוא "אביה הביולוגי והפסיכולוגי". לדבריה, היא מעדיפה את המצב הנוכחי על פני ודאות מוחלטת או אפשרות שלעולם לא תדע מי אביה.
למנוע מצב כאותי
פסק הדין בערעור ניתן לאחרונה מפי השופטים סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי ועפרה אטיאס. את עיקר הדברים כתב השופט ג'יוסי שהחליט לדחות את הערעור מטעמים דיוניים ומהותיים גם יחד.
בין היתר, השופט קיבל את טענת האם שהפנתה לכך שבתביעות קודמות שהתנהלו ביניהם המערער עמד על כך שהילדה היא בתו, ולכן הוא מושתק לטעון כיום אחרת.
עוד נקבע כי המערער נהג בחוסר תום לב ועשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי כשהשתהה במשך שנים רבות, באופן שמצדיק לדחות את התביעה.
בהקשר זה השופט שאל בצורה הפשוטה ביותר: "מדוע המערער לא הגיש את התביעה מיד לכשנודע לו על ההיריון ומתוך כותלי בית האסורים? מדוע המתין 17 שנים עד להגשת התביעה?" עם זאת, השופט אטיאס הבהירה שאינה שותפה לקביעה זו.
במישור המהותי, השופט ג'יוסי השתכנע שהמערער לא הוכיח סיכוי סביר ל"היעדר קשר משפחתי". השופט ציין כי "אילו התביעה היתה מוגשת בסמוך ללידת א', ולמצער במהלך שנותיה הראשונות, ייתכן והיה מתאפשר וביתר קלות לברר עובדות אלה. אלא שהמערער בחר להגיש תביעתו בחלוף שנים רבות, והסתפק בהגשת אותו אישור שמשקלו זניח אם לא אפסי".
נימוק נוסף היה השפעת ביצוע הבדיקה על הילדה. השופט הבהיר כי אף שאינה קטינה, יש להעדיף את ההגנה עליה על פני האינטרסים של המערער.
"שווה בנפשך את תחושתה של א' בעצם ההפנייה לבדיקה, את הפגיעה האישית שתיגרם לה, את המצב הכאותי שבו היא תהיה נתונה בימים שלפני ואחרי הבדיקה, ואת היחסים העכורים שיתפתחו לאחר הבדיקה בין א' לבין אביה, על כך שגרר אותה לתוך הקלחת הזו", כתב.
בסופו של דבר, שלושת השופטים הסכימו שיש לדחות את הערעור, והמערער חויב לשלם לבתו (ורק לה) 10,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ המערער: עו"ד רפאל עמר
- ב"כ המשיבים: עו"ד צחי זיסמן ועו"ד ענבר רון
עו"ד מיה רשל ארבל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין