העובד טען שהמנהל "התנכל" לו אך לא הציג הוכחות כלשהן. גם טענתו שהחברה פיטרה אותו נדחתה אך השופטת שרה מאירי פסקה לטובתו פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין.
נהג שעבד בחברת הסעות בשם "ויקטור שירותי רכב" כ-3 שנים הגיש נגדה תביעה לפיצויי פיטורים ותשלום זכויות סוציאליות שונות.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד אלי נחום, סיפר שהחל לעבוד בחברה ב-2011. לדבריו, בדצמבר 2014 הוציאה אותו החברה ל"חופשה כפויה" בת שלושה חודשים ולמעשה פיטרה אותו מבלי לשלם לו פיצויי פיטורים כדין.
התובע עתר בנוסף לפיצוי על אי מסירת הודעה על תנאי עבודתו, תשלום שכר הנמוך משכר המינימום, אי הפרשה לפנסיה, תשלום שעות נוספות ועוד.
אך התובע לא הסתפק בתביעת החברה ותבע באופן אישי גם את מנהלה. לטענתו, המנהל "עשה הכל" כדי לרדוף אותו ולהתנכל לו והביא לפיטוריו משני מקומות עבודה שהסכימו לקלוט אותו לאחר סיום עבודתו בנתבעת. התובע האשים את המנהל בעבירות פליליות חמורות של סחיטה באיומים וניסיון לשבש הליכי משפט.
הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד אורנה שמריהו, טענו שאין כל בסיס להגשת התביעה האישית נגד המנהל ומדובר בהוצאת דיבה שכל מטרתה "להלך עליו אימים" ולסחוט אותו. באת כוחם של הנתבעים תהתה בשמם כיצד התובע מאשים את המנהל בשיבוש הליכי משפט עוד בטרם החלו ההליכים. בכל מקרה הכחישו הנתבעים שהמנהל פעל לפיטורי התובע ממקומות עבודתו החדשים וציינו כי ככל הנראה מעסיקיו ראו באור שלילי את התנהלותו כלפיהם.
באשר לנסיבות סיום העסקת התובע טענה הנתבעת שב-2014 הלקוחה הגדולה ביותר שלה הקפיאה את עבודתה מולה ולכן היא הוציאה את כל הנהגים, ובכללם התובע, לחופשה ללא תשלום. לאחר כשבועיים, היא הודיעה לעובדים שהם יכולים לשוב לעבודתם אך התובע לא חזר ואף החל לעבוד אצל אותה לקוחה.
התובע השיב שלא חזר לעבודתו כי לא סמך על הנתבעת שתשיב אותו לעבודה רצופה וחשש שתוציא אותו שוב לחל"ת.
יד "קלה" על ניסוח התביעה
השופטת שרה מאירי מבית הדין לעבודה בתל אביב דחתה מכל וכל את התביעה האישית מול המנהל וכתבה שלא הייתה כל הצדקה להגשתה. לדבריה, התובע לא הביא בדל ראיה לביסוס טענותיו המופרכות ונראה שידו הייתה "קלה" בניסוח התביעה.
באשר לנסיבות סיום ההעסקה, השופטת מתחה ביקורת על כך שהתובע לא טרח לציין שהוא חתם על המכתב המוציא אותו לחופשה ללא תשלום בלא מחאה. לדבריה, אף שהוצאה לחל"ת של 3 חודשים אינה צעד שגרתי ביחסי עבודה, לא מדובר בפיטורים והתובע יכול היה לשוב לעבודתו כשהנתבעת הודיעה על סיום החופשה, אך הוא סירב מאחר שהחל לעבוד במקום אחר. בהקשר זה השופטת הדגישה שהתובע יכול היה לסרב לחל"ת ולהודיע על "התפטרות בדין פיטורים" אך הוא לא עשה כן.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהנתבעת לא פיטרה את התובע ובטח שלא מדובר ב"פיטורים שלא כדין". למרות זאת, היא מצאה לנכון לפסוק לו פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין.
השופטת קיבלה חלק קטן מאוד מטענותיו הנוספות של התובע ופסקה לטובתו כ-12,000 שקל, בין היתר עבור היעדר הודעה על תנאי עבודה ואי הפרשה לפנסיה.
לנוכח התנהלות התובע בהגשת התביעה האישית הוטלו עליו הוצאות של 7,500 שקל. הנתבעת עצמה לא חויבה בהוצאות.
לפסק הדין המלא לחצ/י כאן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין