עיריית עכו ניסתה לטעון שהתובע פשוט החליק, ויצאה נגד גרסתו שהמגרש לא היה במצב תקין. דו"ח שצירפה לכתב ההגנה שלה הוכיח דווקא את ההפך.
בית משפט השלום בקריות קיבל תביעתו של צעיר ששבר את רגלו במהלך אימון כדורגל במגרש העירוני בעכו, וחייב את העירייה לשלם לו 99,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.
המקרה התרחש בשנת 2012 כשתובע היה נער בן 15, ונפל במהלך אימון של קבוצת הכדורגל "אחי עכו". לאחר התאונה הוא נותח וגובס ברגלו, ואושפז למשך ארבעה ימים. כשנתיים לאחר מכן הוא תבע פיצויים מהעירייה, כמי שאחראית לתחזוקת המגרש.
התובע טען כי החליק במהלך ריצה ואז רגלו נתקעה בבור שהיה במגרש. מיד לאחר מכן נתקל בו שחקן נוסף שרץ מאחוריו ולא הספיק לבלום.
לתמיכה בגרסתו הוא הביא בין השאר מסמך מנובמבר 2012 – ההודעה שנמסרה למבטחת השחקנים בביטוח תאונות אישיות – בה נרשם, בדומה לגרסה שמסר בבית המשפט, כי "במהלך אימון החלקתי על המגרש. רגלי נתקעה באדמה בשל תנאי המגרש הגרועים ואז שחקן אחר התנגש ופגע בי".
התובע אף הגיש טופס שבו האחראי על מחלקת הנוער במועדון אישר שהפרטים שמסר התובע על נסיבות הפגיעה נכונים ומדויקים.
לא סיכון טבעי
השופטת פנינה לוקיץ ציינה כי גרסת התובע הייתה מהימנה וקוהרנטית. חיזוק לגרסתו היא מצאה בעובדה שהעירייה בחרה להביא לעדות רק את המנהל המקצועי של המועדון, שלא נכח במקום ביום התאונה, ולא את אותו אחראי שחתם על הטופס שצירף התובע.
"מכאן שהנתבעת לא הביאה כל ראיה הסותרת את גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה, גרסה שכאמור אושרה על ידי נציג מוסמך של המועדון שהיה כאמור נוכח בעת האירוע", כתבה.
בנסיבות אלה השופטת הסבירה שהיא אינה זוקפת לחובת התובע את העובדה שלתביעה לא צורפו צילומים של מצב המגרש בזמן התאונה. לעמדתה, התובע הצליח להוכיח שהמגרש היה במצב לא תקין גם בלי צילום.
בהקשר זה השופטת אף דחתה את עמדת העירייה שהתבססה על דו"ח מטעם ההתאחדות לכדורגל, שנערך חודשיים לפני התאונה, בו נבדקה תקינות המתקנים. דו"ח זה נזקף דווקא לחובת העירייה, שכן בצד הרובריקה של "תקינות המגרש" לא סומן איקס כפי שסומן בסעיפים אחרים, אלא הריבוע נותר ריק ולצדו נרשמו המילה "בינונית" – דבר שבעיני השופטת מעיד שהבודק לא מצא את המגרש "תקין".
השופטת אף דחתה טענה נוספת של העירייה ולפיה התובע החליק – דבר שהוא בגדר סיכון טבעי ואינהרנטי לפעילות מהסוג הזה. נימוקה של השופטת היה פשוט: הוכח כי הבור היה "מעורב" בפגיעה שנגרמה לתובע, ובור אינו חלק מהסיכון הטבעי.
בהמשך פסק הדין השופטת ניתחה את נזקי התובע ופסקה לו פיצויים כאמור בתחילת הכתבה. מרבית הפיצוי נפסק בגין הפסדי השתכרות ופגיעה בכושר השתכרות, והיתר עבור נזק לא ממוני והוצאות רפואיות.
- ב"כ התובע: עו"ד שלבי
- ב"כ הנתבע: עו"ד ניסים
עו"ד שרית חרל"פ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין