ויתור של אב על חלקת קרקע בשומרון לא יחייב את בנו

האב רכש זכויות בשטח לפני 40 שנה עבור בנו, כשהחוזה נחתם מול הבן. בהמשך האב ביטל את העסקה וקיבל את הכסף חזרה. בית המשפט הצהיר שהביטול לא תקף כלפי הבן

השופט יגאל נמרודי קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד עמותת 'קרן גאולת קרקע ליד מדרשת א"י-קדומים (אלון מורה)', שעוסקת במכירת קרקעות ביהודה ושומרון ליהודים. אביו של התובע רכש זכויות בקרקע בשומרון עבורו. שנים אחר כך האב חתם על כתב וויתור וקיבל את כספו חזרה אך הבן גילה זאת רק אחרי מותו של האב. השופט קבע שהוויתור לא מחייב את הבן שכן הוא זה שבפועל היה צד לעסקה. 

ביולי 1981 פרסמה העמותה הצעה למכירת זכות בקרקע בשומרון. באוגוסט 1982 התייצב האב עם בנו שהיה אז בן ה-21 במשרדי העמותה. הבן חתם על הסכם לרכישת הזכות ושילם את התמורה שהתבקשה ממנו (סך של 3,000 דולר), כשבמימון נשא האב. העמותה הנפיקה על שם הבן תעודה מתאימה.

שלושה עשורים לאחר מכן פנה הבן לעמותה בדרישה לקבל אישור זכויות מעודכן על הקרקע. העמותה השיבה כי ב-1997 האב חתם על כתב וויתור בו וויתר על רכישת הקרקע, וקיבל את כספו בחזרה. 

בתביעה טען הבן כי הוא עצמו לא וויתר על זכויותיו ולא היה מודע לוויתור מצד אביו. לשיטתו, אף אחד זולתו לא היה מוסמך לוותר בשמו על הזכויות. הוא עתר להצהיר כי הוא בעל הזכויות בשטח וזכאי לקבל אישור זכויות עדכני, לרבות סימון השטח על גבי מפה ורישום במרשם.

העמותה השיבה כי ההתקשרות בין הצדדים בוטלה כדין על ידי אביו של התובע שהיה "שלוח" שלו. לחילופין היא טענה כי יש לקבוע שההתקשרות עצמה בטלה מיסודה שכן האב הוא זה שחתם על החוזה בין הצדדים בשמו של הבן ויצר את ההתקשרות. היא תמכה את טענתה זו בחוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד.  

יחסים פנימיים

השופט יגאל נמרודי מבית משפט השלום בבת ים קבע כי אף אחד אחר זולת התובע לא היה רשאי לבטל את התקשרותו עם העמותה, ואין תוקף להודעת הביטול שמסר האב.

הוא ציין שהעמותה הנפיקה את התעודה על שם הבן, והוא בעל הזכות שמגולמת באותה תעודה. מסקנה זו מתחייבת אף לו היה מקום לקבוע כי החתימה המתנוססת על גבי החוזה אינה חתימת הבן, אלא חתימת אביו המנוח בשמו.

השופט הוסיף שגם לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית המעידה על מינויו של האב לשלוח של הבן. עוד הוא קבע כי הוכח שהבן עצמו לא ביטל את ההתקשרות ולא היה מודע להודעת הביטול עליה חתם האב.

השופט הבהיר שהאב ככל הנראה ראה את עצמו כבעל הזכות שמגולמת באותה תעודה, שהרי הוא נטל חלק דומיננטי בהליך הרכישה. ביחסים הפנימיים, המשפחתיים, ייתכן שהאב ראה ברכושו של בנו כאילו היה רכושו שלו ושאף לפעול לטובתו. עם זאת, מערכת היחסים הפנימית לחוד ומערכת היחסים המשפטית בין התובע (כצד לחוזה) לבין הנתבעת לחוד.

השופט קבע שהנתבעת הייתה צריכה להודיע לאב כי בנו ולא הוא מוסמך לעתור בבקשה לביטול ההתקשרות.

בסופו של דבר הצהיר השופט כי אין תוקף לכתב הוויתור עליו חתם האב, ונתן לבן היתר לפיצול סעדים.

בשל השיהוי בו נקט הבן לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובע: עו"ד אהרן צאל ועו"ד חגי כהן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד לימור גוילי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין