שלזינגר נ' קרן גאולת קרקע ליד מדרשת אי-קדומים (אלון מורה)

אב ובנו הצעיר מתייצבים אצל הנתבעת במטרה לרכוש זכות לרכישה עתידית של מקרקעין. האב מגלה מעורבות דומיננטית במהלך הרכישה. הרוכש הוא הבן. בתשלום נושא האב. הנתבעת מנפיקה תעודה שמעידה עליו – על הבן – כבעל הזכות. שנים רבות מאוחר יותר פונה האב אל הנתבעת ומבקש לבטל את הרכישה. הנתבעת נענית לבקשה, מבטלת את הרכישה ומעבירה לאב את התשלום ששולם בעת הרכישה (באמצעות המחאה שנמשכה לפקודת האב). ביטול העסקה נודע לבן במועד מאוחר יותר, בשעה שהאב אינו בין החיים. האם ביטול העסקה על-ידי האב מחייב את הבן? בסוגיה זו עוסקת התביעה. אקדים ואבהיר, כי לשאלה זו יש להשיב בשלילה. את הזכות הרשומה על שם הבן יכול היה רק הוא לבטל. האב לא יכול היה לבטל את הזכות של בנו.

הצדדים ועיקר הטענות

1. ביום 15.7.1981 פרסמה הנתבעת הצעה למכירת זכות מסוימת הקשורה עם מקרקעין בשומרון (נספח 1 לתצהיר התובע). על אופייה של אותה זכות אעמוד בהמשך. ביום 19.8.1982 התייצב התובע (אז בן 21 לערך) במשרדי הנתבעת עם אביו, דב שלזינגר ז"ל (נפטר בשנת 2005), ונקשר עמה בהסכם. הוא שילם את התמורה שהתבקשה ממנו, סך של $3,000 (במימון נשא אביו), והנתבעת הנפיקה על-שמו ("שלזינגר צבי") תעודה מתאימה (להלן – התעודה; נספח 1 לתצהיר התובע). שמו של האב אינו נזכר בתעודה. במועד מאוחר יותר, ביום 24.1.1988, שלחה הנתבעת לתובע מכתב, אליו צירפה את התעודה.

    

2. שלושה עשורים לאחר מכן פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לקבל "אישור זכויות מעודכן של המקרקעין" (נספח 3 לתצהיר התובע). פנייתו לא זכתה למענה. הוא פנה פעמים נוספות (נספחים 4 ו-6 לתצהיר התובע), אז השיבה הנתבעת לבא כוחו בכתב (בהמשך למענה טלפוני): "הלקוח שלך וויתר על רכישת הקרקע וקיבל את כספו בחזרה". לתשובה צורפו "הודעת ביטול וויתור", מיום 7.1.1997, שלפיה "שלזינגר דב", ת.ז.xxxxx, מרחוב "צייטלין 31 ת"א", מאשר כי הוא קיבל המחאה על סך של 9,783 ₪, המהווה החזר של מלוא הסכום ששולם בגין רכישת הקרקע, ובכפוף לפירעון ההמחאה הוא מוותר על כל זכויותיו בקרקע (נספח 7 לתצהיר התובע).

3. התובע טען כי הוא עצמו לא וויתר על זכויותיו, הוא לא היה מודע לוויתור כלשהו מצד אביו המנוח, וממילא – אחר זולתו לא היה מוסמך לוותר בשמו על זכויותיו. הוא עתר בתביעה להצהיר כי הוא "בעל הזכויות במקרקעין וזכאי לקבל אישור זכויות עדכני ומפורט בקשר עם בעלותו במקרקעין לרבות סימון המקרקעין על גבי מפה וכן להירשם בכל מרשם כבעלי הזכויות של המקרקעין" (ראו פסקה שניה בתביעה).

    

4. הנתבעת השיבה כי ההתקשרות בין הצדדים נושאת זכויות וחובות של שני הצדדים. אין מדובר ברכישת קרקע גרידא. קיימים חיובים של בעל הזכות כלפיה, שלא קוימו. אין זיהוי של מקרקעין ספציפיים, לא היה רישום בשום מרשם, לא התבצע דיווח כלשהו לרשויות המס ולא שולמו תשלומים להם הייתה זכאית הנתבעת. לפיכך, התובע לא יוכל לזכות בסעד שתבע.

    

    

5. עוד טענה הנתבעת כי ההתקשרות בין הצדדים בוטלה כדין 23 שנים קודם לכן, על-ידי אביו המנוח של התובע, "שהיה שלוח של המבקש, שקיבל לעצמו את כספי ההשבה וחתם על הודעת ביטול" (סעיף 4 לכתב התשובה). נוסף על כך טענה הנתבעת: "לחילופין, וככל שהמבקש מכחיש היות אביו שלוח שלו הרי שיש לקבוע שההתקשרות עצמה בטלה מיסודה שכן אביו המנוח של המבקש הוא זה שחתם על החוזה בין הצדדים בשמו ויצר את ההתקשרות" (סעיף 5 לכתב התשובה). הנתבעת הציגה את החוזה בין הצדדים (להלן – החוזה; נספח 2 לתצהיר עד ההגנה) וכן תכתובת בין האב המנוח לנתבעת, בנוגע להליך הביטול (נספח 3 לתצהיר עד ההגנה; מכתב של האב מיום 7.11.1996; מכתב הנתבעת מיום 3.12.1996; מכתב נוסף של האב מיום 20.12.1996). בנוסף, הנתבעת תמכה את טענתה בנוגע לחתימה על החוזה (לטענתה, האב הוא שחתום על החוזה) בחוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד.

    

   דיון