למי שהיה זקוק להוכחה ש"גט" אינו רק סרט, מקרה שנדון לאחרונה בביה"ד הרבני בירושלים ממחיש את העניין. אישה שביקשה להתגרש נדחתה על ידי ביה"ד, כיוון שלא מצא עילה לחייב את הבעל.
בשנת 2014, כעשרים ואחת שנים אחרי שהתחתנה, הגישה אישה תביעת גירושין נגד בעלה, בביה"ד הרבני האזורי בירושלים.
בתגובה, הבעל פתח תיק "שלום-בית ולחילופין גירושין", אליו הוא כרך את נושא מזונות האשה וחלוקת הרכוש.
בתביעת האישה נטען בין היתר כי כבר שנים רבות שהשניים התרחקו זה מזה, האהבה דעכה וגם החברות, הם אינם מבלים יחד ולמעשה מתנהלים כשני זרים.
כמו כן הודגש שכבר תקופה ארוכה הם אינם מקיימים יחסי אישות, וזאת באשמת הבעל. עוד נטען כי הבעל מתעלל בה רגשית בכל שהוא מלגלג עליה או אדיש כלפיה.
בתביעתו של הבעל נטען כי אם האישה תסרב לשלום בית יש לחייב אותה להתגרש או לתת לו היתר נישואין. אלא שבמהלך הדיונים התברר כי זה לא המצב, שכן הבעל סירב להתגרש בכל תוקף, למרות ניסיונות שכנוע מצד הרכב הדיינים, שכלל את אב"ד הרב יוסף גולדברג, הרב דוד בירדוגו והרב מרדכי רלב"ג.
עוד התברר שגם דברי האישה בתביעתה אינם משקפים את המצב, שכן בדיונים עצמם, האישה אמרה שהיא זו שלאורך השנים מסרבת לקיים איתו יחסי אישות בגלל היחס שלו אליה, בעוד שהוא מעוניין.
רצון כן ואמיתי
מצב זה יצר קושי אצל הדיינים, שהבהירו כי אילו שני הצדדים היו מעוניינים להתגרש, הרי שלא הייתה כל בעיה, אולם לאחר שהתברר כי הצדדים עצמם סותרים את הצהרותיהם בתביעות, כאמור.
כמו כן, הדיינים הבהירו שאם אכן הבעל היה זה שמסרב לקיים יחסי אישות, היה בכך "נימוק חשוב ומשכנע כדי לשקול חיוב גט נגד הבעל", אולם האישה עצמה הבהירה שההפך הוא הנכון.
בתוך כך הדיינים הסבירו כי טענת האישה שלפיה "יחסי הצדדים עלו על שרטון" או "הצדדים התרחקו אחד מהשני", אינה עילה לחיוב הבעל בגט. כמו כן, ביחס לעילה שלפיה הבעל מזלזל או מתעלל באשתו, הדיינים קבעו כי הדבר לא הוכח.
לאחר מכן הדיינים תיארו את יחסי הצדדים, גם על סמך התרשמותם וגם על סמך חוות דעת מטפלים שטיפלו בבני הזוג, והגיעו למסקנה שנקודת השבר הייתה אירוע משנת 2001, שבו נהרגו שני הוריה של האישה בתאונת דרכים, דבר שגרם לה למשבר עמוק ולריחוק מבעלה.
בעיקרו של דבר, הדיינים השתכנעו כי "רצונו הבלעדי של הבעל הוא בשלום בית בלבד וטענתו זו כנה ואמתית". בהקשר זה הם הוסיפו כי "המודד העיקרי בכנות טענת שלום-בית של הבעל היא ההוכחה על רצונו ביחסי אישות עם אשתו והחיזור אחריה לצורך כך".
הדיינים העירו שאינם מתעלמים מסבלה של האישה, אולם לאחר סקירה הלכתית ענפה, בדבר האפשרות של חיוב הבעל בגירושין מחמת מה שנקרא טענת "מאיסות" מצד האישה, הם הגיעו למסקנה שהעניין מוטל בפסק, ואינו מאפשר את קבלת תביעה.
לפיכך הדיינים החליטו לדחות את תביעת הגירושין של האישה. בסיומו של פסק הדין הדיינים העירו שהשתדלו לשכנע את הבעל לגרש את אשתו, אולם ללא הצלחה, ושוב המליצו לו להתגרש בהסכם מכובד ולמנוע סבל נוסף משניהם ונזק מיותר לילדיהם.
עינינו הרואות, עם כל הכבוד – ויש כבוד – לרגישותם וטוב לבם של הדיינים, מערכת נישואין וגירושין בישראל מאתפיינת באי שוויון אינהרנטי, שהרי במצבים מסוימים, הבעל לא רוצה – לא יתגרש.
- ב"כ התובעת: עו"ד צבי קופר
- ב"כ הנתבע: עו"ד אביטל קזלו
עו"ד יעקב קסלר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין