דחיית תביעת גירושין

הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1993. לאישה אלו נישואין ראשונים, ולבעל – שניים. לצדדים שלושה ילדים משותפים, שני בוגרים וקטין אחד. הצדדים מתגוררים בנפרד, בחדרים נפרדים ובקומות נפרדות, כשלוש שנים.

ביום ט"ז באב תשע"ד (12/08/2014) פתחה האשה בבית הדין תיק תביעת גירושין בלבד ללא כריכת נושאים אחרים.

לאחר מכן פתח הבעל תיק שלום-בית ולחילופין גירושין שאליו הוא כרך את נושא מזונות האשה, חלוקת הרכוש וכל נושא הנובע מהגירושין.

בכתב התביעה לגירושין מתאריך י"ד בסיון תשע"ד (12/06/2014) מצביעה ב"כ האשה על ארבעה נימוקים עיקריים לתביעתה. הראשון, בסעיף 5, הוא כי "היחסים בין הצדדים עלו על שרטון וזאת עוד לפני שנים רבות הצדדים התרחקו אחד מן השני, כמעט שאינם מתראים בבית, אינם מבלים יחד, האהבה ביניהם הלכה ודעכה וכך גם יחסי הרעות, כך שאפשר לומר שמעבר לעניינים הקשורים לחינוך הילדים, אין לצדדים כל נושא שיחה שהוא, והלכה למעשה אפשר לומר כי מערכת היחסים ביניהם כשני אנשים זרים זל"ז."

הנימוק השני, בסעיף 6, הוא כי "הצדדים אינם מקיימים יחסי אישות זה תקופה ארוכה ביותר", ובסעיף 14 הטילה ב"כ האישה את האשמה על הבעל: "הבעל מסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו מזה מספר שנים ולא מקיים את חובתו הבסיסית של בעל כלפי אשתו."

עילה שלישית מוזכרת בסעיף 15 היא כי "הבעל מתעלל באשתו רגשית, ביחס אדיש אליה, מזלזל ומלגלג במעשי ידיה ובחומר הערכה משווע."

עילה נוספת מוזכרת שם בסעיף 11 שהבעל "הרס את התא המשפחתי... הרחיק את אשתו והילדים ממשפחתם הקרובה, על אחת כמה וכמה מהמשפחה המורחבת, היה נעלם ברוב שעות היום מהבית."

מאידך גיסא ב"כ הבעל בכתב התביעה לשלום-בית ולחילופין לגירושין כותבת בסעיף 14 שבית הדין מתבקש להורות לנתבעת לחזור לחיי שלום עם התובע. ובסעיף 15 שם מוסיפה: "אם היא תסרב לחזור לחיי שלום עם התובע, מבוקש בלית ברירה להכריז עליה כמורדת על כל המשתמע מכך ואם לא תציית לכך, מבוקש לחייבה בשל מרידתה בגירושין, ואם תסרב – ליתן לתובע היתר נישואין."

לכאורה על פי דברי ב"כ הבעל הנ"ל, אין לנו כל צורך להאריך בפסק דין זה וזאת משום שלאור הצהרות האישה במהלך כל הדיונים וכן אצל היועצים שהיא נחרצת בדעתה להתגרש ובמצב זה אף הבעל נחרץ להתגרש, וכששני הצדדים אינם מעוניינים זב"ז, חל עליהם הדין שכתב רבינו ירוחם בספרו מישרים נתיב כ"ג ח"ח שחלה חובה עליהם להתגרש. אך לאחר העיון בכל החומר שבתיק מתברר ששני באי כוח הצדדים כתבו בכתבי תביעתם עובדות שאינן נכונות, הסותרות את הצהרות הצדדים שהם עצמם מייצגים אותם.

נפנה בתחילה לכתב התביעה שכתבה ב"כ הבעל שבו מוזכר שאם האישה תסרב לחזור לשלום-בית יש לחייבה להתגרש. דברים אלו סותרים את הצהרות הבעל במהלך כל הדיונים שאינו מוכן לחשוב בשום אופן על הליך גירושין וזאת למרות הפצרות היועצים ולמרות ניסיונות השכנוע של בית הדין.

יש לציין עוד, כי אף ב"כ הבעל בסיפא של הסיכומים מטעם הבעל (מתאריך כ"א בסיון תשע"ו (27/06/2016)) בסעיף 23 שם כותבת: "מבוקש לקבל את תביעתו של הבעל לשלום בית וליתן הוראות אופרטיביות לגבי שלום הבית, כאשר אם האישה תסרב יש להכריזה כמורדת על כל המשתמע מכך וכמפורט בתביעת הבעל."

רואים אנו כאן כי "לפתע" נעלמה דרישת ב"כ הבעל לחייב את האישה להתגרש או לחילופין למתן היתר נישואין לבעל, והדרישה האחת והיחידה היא לאלץ את האישה לחזור לשלום-בית על ידי הכרזתה כמורדת, שהרי זו המטרה ההלכתית של הכרזת מורדת כדי שתשוב לבעלה.

ההסבר לכך הוא כי אכן רצונו היחיד של הבעל הוא בקשת שלום-בית בלבד ואינו מעוניין כלל בגירושין או בהיתר נישואין (וכנראה הנוסח בכתב התביעה הוא לצורך כריכה בלבד).

ועתה נפנה לתביעת ב"כ האישה לגירושין.

בתחילה ברצוננו להתמקד בנימוק המרכזי והחשוב לחייב את הבעל בגט, וכוונתנו למוזכר שם בסעיפים 6, 14 כשנטען שם שהבעל מרד מאשתו מחיי אישות.

בלא ספק אם אכן כך היו פני הדברים, יש בכך נימוק חשוב ומשכנע כדי לשקול חיוב גט נגד הבעל, אך המעיין בפרוטוקולים יראה שהאישה עצמה הצהירה היפך הדברים שכתב ב"כ בשמה.

בדיון שהתקיים ביום ח' באדר א' תשע"ו (17/02/2016) הצהירה האישה בחקירתה: "כאשר [פלוני] קיבל את התביעה, הוא התרגז והעיר לי על כך שכתבתי שהוא מסרב לקיים יחסי אישות בעוד העיכוב היה ממני. העיכוב היה ממני בגלל שזה בלתי אפשרי לקיים יחסי אישות כשהוא משפיל אותי וכו', לאורך השנים היה [פלוני] מעוניין לקיים איתי יחסי אישות ואני סירבתי" (שם שורות 54–57).