ההסכם נחתם בין בעלי זכויות בשכונה שנקראה בעבר "פרדס דכה" לבין חברה פנמית שהייתה בבעלות שמואל פלאטו שרון. בית המשפט קבע שהחברה הפרה את ההסכם, בין היתר כשלא פעלה לפינוי פולשים ולא השיגה היתר בנייה
השופט יהושע גייפמן קיבל לאחרונה תביעה שהגישו נציגי מתחם ביפו נגד החברה הפנמית "הנווד פיננס אנק" וחברת שיכון ובינוי. ב-2007 חתמה החברה הפנמית על הסכם פינוי-בינוי עם תושבי השכונה והתחייבה להוציא היתר בנייה בתוך 4 שנים ולפעול להכרזת הפרויקט על ידי הממשלה כמתחם פינוי-בינוי. השופט קבע שהיא הפרה את ההסכם והצהיר על בטלותו.
הסכם היזמות נחתם בינואר 2007 על ידי חלק מבעלי הקרקעות במתחם של כ-21 דונם ביפו, שרשום בבעלות במושע של כמה משפחות, מול החברה הפנמית. נקבעה בו תקופה של שנתיים לצורך הכרזת הפרויקט על ידי הממשלה כמתחם פינוי-בינוי וכן תקופה של שנתיים נוספות (עד ינואר 2011) לצורך הוצאת היתר בנייה.
השטח הוא חלק ממתחם ששטחו כ-123 דונם, שמיועד לפינוי בינוי. 100 דונם במתחם מנוהלים ברובם על ידי רשות מקרקעי ישראל ויש בשטח פולשים רבים, רובם במקרקעין הציבוריים.
ב-2009 חתמה החברה הפנמית על הסכם שיתוף פעולה עם חברת שיכון ובינוי בה נתנה לה אופציה מותנית להשתלבות בפרויקט.
בעתירה לביטול הסכם היזמות, שהגישו נציגי המשפחות, באמצעות עו"ד תמיר בר זאב ועו"ד ארז ללקין, הם טענו כי הסכם היזמות בטל, בין היתר, מאחר שנחתם רק על ידי חלק מבעלי הזכויות בקרקע וכן לנוכח הפרות יסודיות של הסכם ובכללן שהמקרקעין לא הוכרזו כמתחם פינוי-בינוי ולא הוצא היתר בנייה במועד שנקבע בהסכם.
התובעים הדגישו כי עד היום המתחם לא הוכרז על ידי הממשלה כמתחם פינוי-בינוי ולא הוצא היתר בנייה.
הנתבעות, שיוצגו על ידי עו"ד גליה זלצר ליפשיץ, טענו בין היתר כי הודעת הביטול לא ניתנה כדין והוצאה מוקדם מדי ועוד בטרם חלפה התקופה להוצאת היתר בנייה.
הפרה צפויה
השופט יהושע גייפמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את התביעה וביטל את ההסכם.
הוא קבע שהודעת הביטול ניתנה כדין שכן מעבר לעובדה שהחברה הפנמית הפרה את ההסכם כשלא השיגה הכרזת ממשלה על המתחם כמתחם פינוי-בינוי, עצם חתימתה על שיתוף פעולה עם חברת שיכון ובינוי יצרה הפרה צפויה נוספת של אי השגת היתר הבנייה.
השופט הסביר כי בהסכם לשיתוף הפעולה בין הנתבעות, הוגדר כי המקרקעין של הפרויקט כוללים גם את המקרקעין הציבוריים. עוד הוגדר הפרויקט כבנייה של 1,500 יחידות דיור. ואולם, על פי התכנית שהייתה תקפה במועד חתימת הסכם היזמות ניתן היה לבנות 650 יחידות דיור בלבד והחברה לא הגישה תכנית מפורטת חדשה לאישור בניית 1,500 יחידות דיור.
זאת ועוד, באותו מועד החברה טרם חתמה על הסכמי פינוי עם הפולשים במקרקעין הציבורים, תנאי להוצאת היתר בנייה על פי התכנית התקפה. גם לא ניתנה הסכמה של רשות מקרקעי ישראל, בעלת רוב הזכויות במקרקעין הציבוריים, שהפרויקט יבוצע על ידי החברה הפנמית.
בנסיבות אלה, היה ברור שנכון למתן הודעת הביטול לא ניתן היה להוציא היתר בנייה תוך 11 חודשים כפי שהתחייבה החברה בהסכם.
הוא הוסיף כי המועדים שנקבעו בהסכם היזמות היו מהותיים וההפרה היא יסודית.
הנתבעות חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 31664-09-15
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין