במסגרת חקירתו הנגדית של נהג משאית שנפגע בתאונה לפני כ-3.5 שנים טענה לפתע חברת "כלל" שבתאונה היה מעורב רכב אחר. השופטת אורלי מור-אל קבעה שמדובר בהתנהלות חסרת תום לב וקיבלה את התביעה.
ביוני 2013 התרחשה תאונת דרכים בה נהג משאית כבן 60 ניסה להתחמק מהולך רגל שהתפרץ לכביש והתהפך עם משאיתו.
בתביעה שהגיש הנהג באמצעות עו"ד דב צחי כנגד מבטחת המשאית חברת "כלל", הוא סיפר שפונה מהמקום באמבולנס ובהמשך נמצאו פגיעות בשתי כתפיו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי ונקבעה לו נכות קבועה של 19%.
לדבריו, בעקבות התאונה לא הצליח להשתלב בעבודה קבועה, אף שעבד מידי פעם אצל מעסיקים מזדמנים. התובע הסביר שההגבלות הקשות שנגרמו לו עקב התאונה מונעים ממנו הרמת משאות כבדים ומפריעים לו בתפקוד היומיומי.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד אלי כהן, לא הכחישה בתחילה את חבותה אך במהלך חקירתו הנגדית של התובע טענה לפתע שהוא לא הביא שום ראיה לגבי זהות הרכב שממנו נפגע ולכן למעשה לא הוכיח שנפגע במשאית המבוטחת.
באשר לנזק טענה הנתבעת שבתצפית שערך חוקר מטעמה נמצא שהתובע חזר לעבודה כרגיל, מרים משאות ומשתמש בידיו גם מעבר לגובה הכתפיים. עוד לדבריה, אמנם התובע החליף מספר מעסיקים לאחר התאונה אך גם לפניה הוא לא שמר על יציבות בעבודה.
היא הוסיפה שלתובע פגיעות קודמות כגון מגבלה בברך, כאבי גב ומחלת שרירים ולתאונה הייתה השפעה מזערית, אם בכלל, על יכולת השתכרותו.
ניסיון להכשיל
השופטת אורלי מור-אל מבית משפט השלום בתל אביב הקדישה חלק ניכר מפסק הדין לביקורת נוקבת על הנתבעת. לדבריה, כחברת ביטוח הקשורה בקשר חוזי עם בעלי המשאית המבוטחת (מעסיקו של התובע בזמן התאונה) עליה לקיים את התחייבויותיה בתום לב ולא לחפש טענות "מן הגורן ומן היקב" בניסיון להכשיל את תביעת התובע ולחמוק מאחריותה.
השופטת הבהירה שהכחשת חבות על ידי חברת ביטוח חייבת להיות "מפורשת, חד משמעית ומבוססת", והיא חייבת להעלות את הטענה בפני המבוטח בהזדמנות הראשונה ולא לחכות לכתב התביעה.
"בהתנהלות מקוממת, כמו שהייתה בתיק זה, חוטאת הנתבעת לחובותיה החוזיות, להנחיות המפקח על הביטוח ולמצופה מגופים כמות הנתבעת, המקבלים את הזכות לשרת ציבור גדול מאוד של מבוטחים מן היישוב המשלמים ממיטב כספם על מנת שביום פקודה יעמדו לזכותם תגמולי הביטוח", כתבה השופטת.
השופטת האמינה לתובע שהמשאית המבוטחת היא כלי הרכב שעליו נהג וציינה שאין בסיס כלשהו לטענת הנתבעת שהתאונה התרחשה ברכב אחר.
באשר לנזק, השופטת דחתה את טענות הנתבעת והעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 19%. היא קבעה ש"לא קשה להתרשם" שלתובע נגרמה פגיעה של ממש בכל אחת מכתפיו המגבילה את כושר הפעולה שלו.
לדבריה, אמנם לתובע פגיעות קודמות אך אלו לא הפריעו לו לעבוד בשנים שלפני התאונה ואילו כיום הוא סובל מכאבים המפריעים ומגבילים את כושר עבודתו.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת התובע 212,058 שקל עבור הפסדי שכר ועבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי וכאב וסבל. בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי חויבה הנתבעת לשלם לתובע 114,600 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 15.21%.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין