תלמיד כתה ד' נפגע בבית ספר, המדינה והמועצה המקומית טענו שהוא אשם

ילד בן 9 נפגע כשנפל על צינור מים חשוף בהפסקת בית ספר. השופטת פסקה לו פיצויים בסך 85,500 שקל וציינה כי "צינורות מים אינם אמורים להיות חשופים בטבורו של מקום המיועד למשחק ומעבר".

בימ"ש השלום בתל-אביב קיבל את תביעתו של צעיר שנפגע בבית ספרו שבכוכב יאיר כשהיה ילד, והורה למדינה לשלם לו פיצויים בתוספת הוצאות ושכר טרחה.

המקרה התרחש ב-1997 כאשר התובע היה בכתה ד'. באחת ההפסקות הוא שיחק כדורגל בחצר בית הספר ונדחף על ידי תלמיד אחר. הוא נפל על צינור מים ("שיבר") מרכזי, ונפגע קשות בשיניו – שחלקן נשברו – וכן באפו ובראשו.

בתביעה שהגיש ב-2012 נגד המועצה המקומית כוכב יאיר ומדינת ישראל (וכן חברת הפניקס – מבטחת המועצה), התובע טען כי המועצה אחראית בהיותה מחזיקת בית הספר, ואילו המדינה אחראית בשל חובתה לפקח על בתי הספר ברחבי הארץ. 

בתביעה העידו גם הוריו של התובע, וכן צורף דו"ח אירוע שנכתב בזמן אמת, מכתב שנשלח בזמנו לראש המועצה. אל התביעה אף צורפו תמונות שאביו של התובע צילם יום למחרת המקרה, בהן נראה צינור מים בולט וחשוף (שלימים, אגב, הוקף בגדר גבוהה וממוגנת).

הנתבעות ביקשו לדחות את עדותו של התובע, ואף טענו כי השיבר הותקן לאחר שקיבל את כל אישורי הבטיחות, ולא היווה מפגע. כמו כן, נטען כי לא מוטלת עליהם אחריות כלשהי בנוגע לאירוע שנבע ממשחק כדורגל מאולתר, שכן לא ניתן להשגיח על התלמידים בכל רגע ורגע.

עוד טענו הנתבעות כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר מאז האירוע, דבר שהקשה עליהם לנהל הגנתם.

"סבל ועתיד לסבול"

"גרסת התובע בדבר אופן התרחשות התאונה מהימנה ונתמכת בראיות מזמן אמת וכן הוכח שמיקום צינור המים בלא הגנה בחצר בית הספר מקימה מפגע שיש בו כדי להטיל אחריות על הנתבעים", כתבה השופטת אורלי מור-אל.

השופטת הבהירה כי אמנם מדובר בעדות יחידה, ולכן יש להתייחס אליה בזהירות, אולם אלא שהתובע העיד באופן קולח ואמין, ולא הובאה כל ראיה לסתור את גרסתו. נהפוך הוא, דו"ח האירוע שנחתם בזמן אמת על ידי מנהלת בית הספר מאשש את גרסתו במלואה.

כמו כן, לפי השופטת ציינה הנזקים שנגרמו לתובע והטיפול הרפואי שקיבל, כמו גם התנהגותם של הוריו פנייתם לראש המועצה – מאששים את גרסתו.

מבחינה משפטית, השופטת ציינה כי "העובדה שבדיעבד, כל המקום הכולל את הצינור ופתח אוורור המצוי במקום גודרו כך שלא יכול להיות מגע בינם לבין הילדים מדברת בעד עצמה בנסיבות הספציפיות, כך היה ראוי להיות מלכתחילה. צינורות מים אינם אמורים להיות חשופים בטבורו של מקום המיועד למשחק ומעבר".

בתוך כך השופטת מתחה ביקורת על טענת השיהוי של הנתבעים, והזכירה שהחוק מאפשר לקטינים שנפגעו להגיש תביעות בשבע השנים לאחר הפיכתם לבגירים.

כמו כן, השופטת דחתה טענת נוספת הנתבעים, לפיה יש להטיל אשמה גם על התובע, וציינה כי אין שום הצדקה להטיל אחריות כלשהי על ילד בן 9.

בהמשך פסק הדין השופטת ניתחה באריכות את הנזקים שנגרמו לתובע, ובסופו של דבר חייבה את המועצה והמדינה לשלם לו – בהתאם לחלוקת אחריות שהוסכמה ביניהן – פיצוי בסך 85,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ר עו"ד בשיעור של 23.4%.

הפיצוי נפסק עבור טיפולי שיניים בסך 53,300 שקל, בתוספת 32,000 שקל על הכאב והסבל –  "סכום המשקף את אי הנוחות שסבל ועתיד לסבול עד סוף ימיו".

• ב"כ התובע: עו"ד איתן פרגו
• ב"כ הנתבעות 1-2: עו"ד צבי רפופורט
• ב"כ הנתבעת 3-4: עו"ד יוסי מושקוביץ

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין