קצין התגמולים סירב להכיר בקצינת כושר לשעבר כנכת צה"ל כיוון שסבלה מהפרעות אכילה עוד לפני השירות. אבל ועדת הערעור מכוח חוק הנכים קבעה כי לתנאי השירות המלחיצים הייתה השפעה מסוימת על ההידרדרות במצבה
חברי ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) קיבלו לאחרונה ערעור שהגישה קצינת כושר לשעבר (29) נגד החלטתו של קצין התגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון שלא להכיר בה כנכת צה"ל עקב התפרצות בולימיה. בפסק הדין נקבע כי אף שהיו אצל החיילת ניצנים של הפרעות אכילה כבר בגיל ההתבגרות, הוכח שהבולימיה התפתחה בתקופת הצבא גם בגלל תנאי שירות מלחיצים ביחידה מובחרת. קצין התגמולים חויב להכיר בהחמרה של 33% במצב הנפשי עקב השירות הצבאי.
המערערת התגייסה ב-2011 ושירתה כמד"סית ביחידת "מגלן" של הצנחנים. לאחר מכן היא עברה קורס קצינים ושובצה כקצינת כושר קרבי באגד ארטילרי. זמן קצר לאחר מכן החלה לסבול מכאבים ברגל והושבתה מפעילות גופנית. בשלב הזה, לטענתה, היא החלה לקרוס נפשית ופיתחה הפרעות אכילה חמורות שהתאפיינו בבולמוסים ובהקאות ותנודתיות קיצונית במשקל. ב-2013 היא שוחררה מהצבא עם פרופיל 21 ואושפזה במחלקה להפרעות אכילה בתל-השומר – שם אובחנה כבולימית.
3 שנים לאחר מכן דחה קצין התגמולים תביעה שהגישה להכרה כנכת צה"ל, לאחר שקבע שאין קשר סיבתי בין ההפרעה הנפשית לבין השירות הצבאי מאחר שהמערערת סבלה מהפרעות אכילה עוד בגיל ההתגברות. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור לוועדה.
לפרש את החוק ברוחב לב
בחוות דעתו של פסיכיאטר שמונה כמומחה מטעם הוועדה צוין כי למערערת היו גורמי סיכון רבים להתפתחות הפרעות אכילה כמו הגירושים של הוריה, העיסוק האינטנסיבי של המשפחה בספורט וגורמי לחץ סביבתיים. עם זאת, הוא התרשם שגם לשירות הצבאי המלחיץ ולהידרדרות הפיזית שלה הייתה תרומה להחמרה בהפרעת האכילה בתקופת הצבא, וזאת בשיעור של 33%.
חברי הוועדה בראשות השופטת צבייה גרדשטיין פפקין קיבלו את עמדת המומחה. הם ציינו כי אף שהוכח באופן חד-משמעי שהמערערת החלה לסבול מהפרעת אכילה כבר בגיל ההתבגרות הם שוכנעו כי המחלה החמירה והתפתחה לבולימיה נרבוזה בתקופת השירות הצבאי.
חברי הוועדה הגיעו למסקנה כי תנאי השירות האינטנסיביים והמלחיצים של המערערת כקצינת כושר קרבי ביחידה מובחרת בהחלט תרמו להידרדרות במצבה שהתבטאה לראשונה בהקאות ובולמוסים רק בתקופת הצבא.
בתוך כך ציינו חברי הוועדה כי הגישה היא לפרש את חוק הנכים ברוחב לב, ולכן הם מצאו לנכון "לאמץ הנחה מיטיבה שלפיה לתנאי השירות הייתה השפעה מסוימת (בהחלט לא בלעדית), על התפתחות המחלה ולכל הפחות על לוח הזמנים של התפתחותה".
לפיכך הערעור התקבל ונקבע כי שהתרומה של השירות הצבאי להחמרת הפרעות האכילה הייתה בשיעור של 33%. קצין התגמולים חויב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת של 10,000 שקלים.
עו"ד אריק שלו
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין