בתביעת הפינוי טענה עמידר כי הורים וחמשת ילדיהם הם מסיגי גבול שפלשו לדירה בירושלים ובנוסף גם דרשה למעלה מ-200 אלף שקל כדמי שכירות. בית המשפט פסק: המשפחה זכאית להמשיך לגור בדירה מכוח חוק הגנת הדייר.
ב-2009 הגישה עמידר תביעת פינוי נגד משפחה בת שבע נפשות שגרה בדירה שבבעלותה בשכונת ליפתא שבירושלים. טענת עמידר הייתה שהמשפחה פלשה לדירה, שבנויה על קרקע שאמורה להיות שמורת טבע, ומסרבת להתפנות על אף שיש להרוס את המבנה. בנוסף לפינוי תבעה עמידר גם דמי שימוש ראויים של 201,600 שקל.
לשאלות על תחום המקרקעין:
פנו ל-עו"ד דיני מקרקעין
אבי המשפחה, הנתבע, סיפר לעומת זאת כי עבר לדירה לאחר שאמו נפטרה. היה זה ב-1975, כשהיה כבן 14, והוא עבר לגור עם סבו וסבתו כדי להקל על אביו, שנותר לגדל בגפו את שמונת אחיו. תחילה סבתו נפטרה, ולאחר מכן הוא המשיך לגור בדירה וסעד את סבו החולה, עד שנפטר ב-1986. עד 1993 הוא גר בדירה לבד ולאחר הנישואים אשתו נכנסה לגור עמו, ובהמשך נולדו בדירה חמשת ילדיהם.
לפני כתשע שנים, המשיך הנתבע, הוא רצה לבדוק אם יש אפשרות לרכוש את הדירה ופנה לעמידר. תחילה, אף אחד מהפקידים לא ידע באיזה בית מדובר, ורק לאחר שהוזמנו לביקור הם מצאו את התיק בגניזה. בשלב הזה פקידת עמידר הצהירה, כך לטענתו, שאין כל בעיה להסדיר את הזכויות בדירה בכפוף לכך שיש לה דמי שכירות של שבע שנים.
הנתבע ואשתו תמהו על דרישה זו בהתחשב בכך שלאורך כל השנים עמידר לא התעניינה בבית, לא השקיעה בו אגורה והם אלה שתחזקו אותה ושיפצו אותה.
בתשובה לתביעה טענו הנתבעים כי הנתבע הוא "דייר נגזר" כלומר, זכות הדיירות שלו נגזרת מזכותו של סבו, בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר. הנתבעים הביאו שלל עדים שאישרו כי הנתבע חי בדירה מאז נעוריו ומכאן שהוא עומד בתנאי החוק.
עמידר שללה זאת וטענה כי הנתבע אינו דייר נגזר שכן זכות זו שמורה לאביו, שלא מימש אותה.
מקיים את תנאי החוק
סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים השופטת יעל ייטב האמינה לעדים ולנתבע ופסקה כי התגורר בבית סבו וסבתו מאז 1975 וסעד את סבו לאחר שסבתו נפטרה, עד יום מותו.
החוק קובע כי זכותו של דייר מוגן שנפטר יכולה לעבור לשלושה זכאים, לפי סדר העדיפויות הבא: בן הזוג של הדייר המוגן המקורי, ילדו או קרוב אחר. שני תנאים נוספים הם מגורים עם הדייר המוגן שישה חודשים לפחות לפני פטירתו והיעדר דירה אחרת למגורים. שני תנאים אלה, קבעה השופטת, מתקיימים.
בנוגע לזהות של הנתבע, הרי שהוא נחשב ל"קרוב אחר", גם אם אביו (בנו של הסב) עדיין בחיים. זאת, משום שהיחיד שממלא את תנאי הזכאות הוא הנתבע, שבאמת גר עם סבו לפני פטירתו. לאביו, קבעה השופטת, אין זיקה לדירה כך שהקרוב היחיד שיש לו זיקה כזו הוא הנתבע.
מכאן, קבעה השופטת שהנתבע בהחלט זכאי להמשיך לגור בדירה כדייר מוגן יחד עם משפחתו, ותביעת עמידר נדחית כולה. עמידר, שבחרה לנקוט בהליכים רחבי היקף לשווא, גם חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט משמעותיים של 40 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד הרצל קדש
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מרדכי שמעון
* עו"ד אביב סמוכה עוסק בדיור מוגן, פינוי בינוי, ותמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.