ת"א 10967-09 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' סנדו ואח'

מבוא

1. תביעה לפינוי ולסילוק יד, וכן תביעה כספית בגין דמי שימוש ראויים בסכום של 201,600 ₪.

2. עיקר המחלוקת בין הצדדים, במישור העובדתי והמשפטית כאחד, היא האם הנתבע הוא "דייר נגזר", כמשמעותו בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר, התשל"ב- 1973 (להלן- "חוק הגנת הדייר"). תמצית טענתה של התובעת הינה כי הנתבעים פלשו לדירה שבבעלותה, ועל כן יש לפנותם ולקבוע דמי שימוש ראויים עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. תמצית טענתם של הנתבעים היא כי זכותם בדירה היא של דיירים מוגנים, ולחילופין זכותם היא מכוח רישיון בלתי הדיר, והצדק מחייב את המשך תוקפו של הרישיון.

3. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את טענות הנתבעים באשר לזכותם לדיירות מוגנת בדירה, שכן הנתבע הוא דייר מוגן שזכותו נגזרת מזכות סבו הדייר המקורי, ואשר על כן מצאתי שיש לדחות את התביעה.

    

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4. התובעת הינה הבעלים של המקרקעין שהם "מקרקעי ישראל", הידועים כחלקות 24-25 בגוש 30230 המצויים בליפתא - ירושלים (להלן: "המקרקעין"), המנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל, באמצעות שלוחתו- עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן- "עמידר"). המקרקעין הינם בתחום מגרש 24 בתב"ע 1726 אשר קיבלה תוקף ביום 31.3.87 ויועדה לשמורת טבע. לטענת התובעת כיון שהבנייה על פי התב"ע אסורה, מיועדת הבנייה הקיימת להריסה. יחד עם זאת אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבמקרקעין מצוי מבנה, שכונה בעבר "בית עלי", על שם בעליו הירדני. המבנה הוא מבנה תלת קומתי המצוי על מדרון ההר בצד כביש 1 בכניסה לירושלים.

5. הדירה נושא המחלוקת שבפני מצויה בקומה התחתונה של המבנה והיא כוללת דירת מגורים ומחסן, בשטח של כ- 93.50 מ"ר (להלן- "הדירה").

6. סבו של נתבע 1, המנוח שלמה סנדו ז"ל (להלן- "המנוח"), שכר את הדירה מהתובעת, ע"פ חוזי שכירות חד שנתיים, החל מיום 16.8.55. החוזה האחרון עם המנוח נחתם ביום 3.2.58. בתום תקופת השכירות החוזית היה המנוח לדייר מוגן עפ"י חוק הגנת הדייר.

7. המנוח נפטר ביום 23.9.86 כשהוא אלמן, לאחר שאשתו המנוחה נפטרה עוד בשנת 1981.