בפסיקה תקדימית וחדשנית קבעה כבוד השופטת אלישבע ברק, כי העסקת עובדים מעבר לתקופת ניסיון אשר קבועה בהסכם או בהסדר קיבוצי אינה קבילה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לאחר תקופת הניסיון הקבועה בהסכם או לאחר תקופת ניסיון סבירה לעובד זמני, הופך העובד אוטומטית לעובד קבוע.
הלכה תקדימית זו, ממשיכה בקו מהפכני וחדשני שמוביל בית הדין הארצי לעבודה בהנהגת הנשיא אדלר וסגנית הנשיא ברק, אשר מחזקים ומדגישים את זכויות העובד ושמירה על כבודו, חירותו, וחופש עיסוקו.
הנשיא וסגניתו מנמקים פסיקותיהם החדשניות לא רק בנימוקים הלקוחים מעולם דיני העבודה "הקלאסיים" אלא שואבים לתוך התחום עקרונות הלקוחים מדיני החוזים (עקרון תום הלב), מהמשפט החוקתי ומכללי היושר.
בפסק הדין האחרון שניתן ביום 24.4.02 בתיק ע"ע 300053/96 אסנת נתאי נגד בית התפוצות על שם נחום גולדמן וועד העובדים ליד בית התפוצותנדונו על ידי ההרכב שמנה נוסף על סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק, השופט רבינוביץ והשופט סומך שאלות משפטיות מעניינות מאד.
המערערת החלה לעבוד בית התפוצות בספטמבר 1987. היא התקבלה לעבודה על פי חוזה מיוחד שבאחד מסעיפיו נאמר שתקופתו של ההסכם (ומכאן גם תקופת ההעסקה) מוגבלת ל- 10 חודשים. חוזה חדש ברוח זו נשלח למערערת בכל פעם שהסתיים החוזה הקודם. פעם הוארך בארבעה חודשים, פעם בשלושה חודשים, וכך נעשה מעת לעת. בדצמבר 1993, כשש שנים לאחר תחילת העבודה הודיעה הנהלת בית התפוצות למערערת כי חוזה עבודתה הסתיים.
השאלה העיקרית שנשאלה: האם ניתן להעסיק עובד על פי חוזים לתקופות קצובות ללא הגבלת זמן ובלי שהעובד יהפוך לעובד קבוע? האם על שיטת המשפט לראות במערערת עובדת קבועה למרות העובדה שהמעביד ראה בה עובדת על פי חוזה?
בית הדין שלל בחריפות את "השיטה" של העסקת עובד על פי חוזה אישי לתקופה קצובה וחידוש החוזה, מעת לעת כדרך לאי מתן קביעות. שיטה זו – קבע בית הדין – מאפשרת העסקת עובד כביכול "זמני" לתקופה שכלל אינה זמנית ובכך מסירים מהעובד את הגנה של משפט העבודה.
ומרחיב בית הדין וקובע שגם אם הדבר אינו מאוזכר בהסכם הקיבוצי או שפרשנותו של הסכם זה אינה מובילה למסקנה שעובד זמני הופך אוטומטית לעובד קבוע אם יחסי העבודה אינם מובאים לכדי סיום יש מכח עקרון תום הלב לראות עובד מעין זה שאינו מפוטר לאחר תקופה סבירה כעובד קבוע.
בית הדין מדגיש כי מאחר ומדובר בניתוק יחסי עבודה ולא בהסכם רגיל חובת תום הלב הנה חובה מוגברת. בחוזה עבודה קיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים (להבדיל מחוזה מסחרי רגיל). ישנה קרבה בין הצדדים, היכרות ממושכת, יחסי אמון ותלות. כל אלה מחייבים – לדעת בית הדין – הפעלת עקרון תום הלב תוך הפעלת נאמנות מוגברת ביחסים בין הצדדים. נאמנות בה כל צד דואג גם לאינטרסים של השני.
כשמדובר בפיטורין פירוש הדבר הוא שעל המעביד לדאוג לכך שזכות העובד לעבוד וזכות העובד לחופש העיסוק לא תפגע מעבר למידה הדרושה. הוצאת עובד לשוק העבודה בתקופת אבטלה היא פגיעה קשה. על כן על מעביד לעשות כל שביכולתו כדי להמשיך ולהעסיק את העובד.
בית הדין קבע כי העסקה על פי חוזים לתקופות קצובות ואי חידוש החוזה האחרון היא עקיפת דרכי הפיטורין הלגיטימיים ולפיכך הפיטורין הנם שלא כדין.
ולפיכך מסכם בית הדין וקובע כי הפסקת עבודתו של עובד המועסק בדרך המפורטת לעיל יכול שתעשה רק על פי ההסכם הקיבוצי או כל הסדר אחר בין הצדדים או באופן סביר ומנימוקים ראויים לפיטורי עובד קבוע.
ע"ע 300053/96 בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן נ' ועד העובדים שליד בית התפוצות
* משרד עו"ד מרחב – דוד עוסק במשפט אזרחי – מסחרי ודיני עבודה.
** כל המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.